מחבר: שרון מגנזי, הוצאה לאור: אוריון הוצאת ספרים, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: .
הסקירה שלי:
ספר מתוק עם מסר חשוב: גם כשעצוב לפעמים, אפשר לעשות שטויות ולהעלות חיוך שישפר את ההרגשה.
סיפור על ילד חכם, שובב ומצחיק אבל גם מאד רגיש.
הספר מלווה באיורים מקסימים, מתוקים ומאד צבעוניים. ממליצה בחום!
לביא הוא ילד שטותניק. דודה שלו קוראת לו תותי שטותי כי הוא אוהב לעשות שטויות ולהצחיק.
הוא קם באמצע הלילה, שותה חלב ישר מהקרטון והכל נשפך לו. בערב הוא קופץ על אביו ושניהם משתוללים ביחד ולביא נופל על אחותו ונותן לה מכה.
הוא אוהב לעשות קסמים ולהמציא מילים חדשות. בלילה כשכולם הולכים לישון, הוא מפטפט בלי סוף ומפריע.
אמו שואלת אותו למה הוא כל הזמן עושה שטויות ולביא מגלה לה שזאת הדרך שלו להצחיק אותה כשהוא מרגיש שהיא עצובה ומתגעגעת.
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
לביא הוא ילד פיקח, שובב ומצחיק, שאוהב לחקור ולבדוק כל דבר בדרך המיוחדת שלו. כך יוצא שלפעמים הוא עושה שטויות. אימא קצת כועסת, מתפלאת, אבל לבסוף מבינה.
דרך הסיפור המשעשע והרגיש נוכל ללמוד שכמעט בכל שטות חבויה משמעות; שאי אפשר להתהלך כל הזמן בפנים רציניות; שאפשר לתת מקום לשטויות, אצל ילדים ואצל מבוגרים. לביא מבין לליבה של אימא, רואה שלפעמים היא מוטרדת או עצובה, ודרך השטויות שהוא עושה הוא מנסה להצחיק אותה ולהעלות חיוך על פניה.