על גופתי המתה

תמונה של הספר על גופתי המתה

מחבר: מירב הלפרין, הוצאה לאור: ידיעות ספרים, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 216.

הסקירה שלי:

ספר מצחיק, שנון, קיצבי ומרענן! ממליצה בחום!

זהו ספרה השני של הסופרת שכתבה את "בעלי לא בבית" ולדעתי הוא הרבה יותר טוב והרבה יותר מצחיק. מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מהרבה סיטואציות בספר, נהניתי מאד מהקריאה.

הגיבורה היא אותה גיבורה מהספר הקודם, אישה גרושה שהולכת לחפש את בנה שנלחם כטנקיסט בעזה במבצע צוק איתן מכיוון שהיא חוששת שייהרג. היא נחושה בדעתה להחזירו הביתה.
היא לוקחת את אמה מבית האבות וכן עוד כמה זקנים ואת הגרוש שלה והם יוצאים למסע להחזרת בנם.
הם מתכננים לשקר לקצין העיר ומספרים שאביו של החייל עבר התקף לב ולכן הוא חייב להשתחרר בדחיפות.
כשהם באים לקצין העיר, הם נתקלים בבירוקרטיה מעוררת גיחוך, בעצלנות ובחלמאות הם עוברים שם
חוויות מצחיקות מאד שלצערי הזדהיתי עם חלקן במקומות נוספים גם מחוץ לצבא כמו ביטוח לאומי, מס הכנסה, קופת חולים ועוד.
הם עוברים בדרך עוד המון תקריות מביכות ומצחיקות כאשר אחת מהן היא שאחרי תלאות הם סוף סוף מתבשרים שבנם שוחרר אך כשהם באים לאסוף אותו, מסתבר שזהו לא בנם, אלא חייל אחר, הלום קרב, ששמו זהה לשמו של בנם.
הספר מלא הומור אך בין השורות עולה ביקורת על התנהלות הצבא, הבירוקריה במדינה, ניהול המבצעים
והמלחמות.
בהמשך אמה ועוד כמה זקנים מבית האבות, יעלו מופע שירה. הגיבורה תתאהב ברופא שאמו נמצאת באותו בית אבות של אמה ועוד ועוד חוויות והרפתקאות.
אהבתי את הסוף המפתיע, וכמו שעמנואל הגרוש שלה אומר: הגורל מתעתע אבל יש סימנים מראש לכל דבר.
ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

בעלי לא בבית, ספרה הראשון של מירב הלפרין, זכה לאהבת הקהל ולשבחי הביקורת, ועתה מגיע ספרה השני, שקוראים רבים ציפו לו. על גופתי המתה מהיר יותר, עצבני יותר ובעיקר – מצחיק יותר.

הגיבורה הבלתי-נשכחת של בעלי לא בבית יוצאת עם בעלה לשעבר למסע מטורף להצלת בנם החייל. על רקע מלחמה כלשהי המתחוללת בדרום, הם מחליטים לחלץ את הבן, ללא ידיעתו, באמצעות שקר כושל לצבא. בדרך הם נחשפים למציאות הישראלית הטיפוסית – השיגעון של ימי מלחמה, הציבור המבולבל על כל הראש והיעילות המפורסמת של הצבא. בתוך העיסה המטורללת הזאת מצליחה גיבורת הספר להתאהב, להתאכזב ובעיקר להצחיק עד דמעות.

זהו ספר שקוראים וצוחקים בקול תוך כדי הקריאה. כתיבתה השנונה של מירב הלפרין מפנה זרקור חד ומדויק אל המקומות האבסורדיים שסביבנו, ספק דוקרת ספק מדגדגת אותם, ומשתמשת במוזיקת הרקע – שירי הלהקות הצבאיות ורעש האזעקות – כדי להרקיד אותנו במחול מתוק-מריר של שמחת חיים.

תגובות

תגובות