רותירות

הסקירה שלי:

סיפור אמיץ וכנה על ההתמודדות עם הזקנה והבדידות שמתלווה אליה.

הסופרת בוחנת את ההתמודדות עם ראשית הזקנה דרך גיבורה שהתאלמנה לקראת גיל שישים וצריכה להחליט מה היא רוצה לעשות בשארית חייה.

הגיבורה, רות, עוברת מסע לגילוי עצמי שבמסגרתו היא תעבור עליות וירידות, התמודדות עם חוסר ודאות, חוסר אונים לפעמים, בכי, דיכאון, חרדות אבל גם תחווה רגעים נעימים, יפים ומאושרים שיתנו לה אור ותקווה לחיים טובים בעתיד, כמו הכרת חברים חדשים, מיניות ואפילו התאהבות כי עכשיו היא חופשיה לעשות מה שבא לה ורק היא תבחר לעצמה איך ייראו חייה.

אין פה עלילה גדולה, הגיבורה חושפת את חיי היומיום שלה אחרי מות בעלה, המחשבות שלה, הפחדים, הדאגות, החרדות מהלבד והבדידות וצריכה להחליט החלטות גורליות באשר לחייה.

הסיפור כתוב טוב, זורם ומתובל בהומור. הוא מעלה שאלות חשובות ומוכיח שאף פעם לא מאוחר מדי למצוא אהבה חדשה וכמו שהגיבורה אומרת:

"אני לא מחפשת זוגיות, אבל לפעמים מוצאים בלי שמחפשים".

רות נשואה לאבנר, הם חיים חיי שיגרה, על מי מנוחות, רגילים אחד לשני, יש להם ילדים ונכדים. אבנר תמיד דואג שרות תלמד לעשות הכל בבית אבל רות שאננה וסומכת עליו.

יום אחד רות עוברת בדיקת קולונוסקופיה וכשהיא מתעוררת מההרדמה, היא מגלה שבעלה התמוטט ומת.

רות אוטוטו בת שישים ופתאום היא אלמנה. היא הייתה תלויה בבעלה ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הלבד, עם הדברים הקטנים כמו ללמוד לנקות לבד את הפילטרים של המזגן, ועם הדברים היותר גדולים כמו להחליט אם להישאר לגור במושב בבית גדול או ללכת לדיור מוגן או אולי לעבור דירה למקום אחר והכי חשוב האם היא רוצה זוגיות חדשה או שטוב לה שהיא לבדה וחופשיה לעשות מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה.

רות בעיקר מתקשה עם הלבד ועם הבדידות. היא אמנם רוצה שקט מהבנות והנכדים אך מצד שני לא טוב לה הלבד, יש לה פחדים שאם יקרה לה משהו, אין מי שיעזור לה. היא גם חווה רגעים נעימים בדרך. כשהיא הולכת לראות דיור מוגן, היא מכירה שם את הגנן ונוצרים ביניהם קשרי חברות שהיא מצפה שאולי יהפכו לזוגיות.

בהמשך היא תפגוש במקרה מישהו מעברה שמתמודד עם אובדן ומתוך הכאב, ההזדהות והעזרה ההדדית, השניים יתקרבו והיא תלמד שדווקא מהמקום הכי לא צפוי מתפתחים הדברים הכי יפים והכי אמיתיים.

ממליצה בחום בעיקר למי שהנושא מדבר אליו. הספר מעלה המון אופציות להתמודדות עם הגיל השלישי ובעיקר מוכיח שאין תשובה חד משמעית לשאלות איך להתמודד עם הזקנה, כל אחד יבחר מה שמתאים לו.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

רות מתעוררת בחדר התאוששות אחרי בדיקת קולונוסקופיה ומוצאת את אבנר מוטל על הרצפה, סביבו רופאים ואחיות. ככה, לקראת יומולדת שישים, היא מתאלמנת. לפניה משתרעות השנים הבאות והן דורשות מעשים שכמוהם לא עשתה מעולם, כמו לנקות פילטרים של מזגן, כמו לעבור דירה, כמו להיות עם גבר זר.

לפני שתעשה משהו מכל אלה, ולפני שתתחיל לתכנן את שארית חייה, היא צריכה לברר, וגם זה בפעם הראשונה, מה באמת־באמת בא לה עכשיו, כשהכול פתוח ואפשרי.

רוּתירוּת הוא רומן המפליג במיומנות וללא מורא בים האפרפר של ראשית הזיקנה ומגלה בו איים של חמדה וגם מעמקים של אין אונים ובדידות.

יעל משאלי, סופרת ותיקה וכיום גם אזרחית ותיקה, בוחנת באומץ, ברגישות ובהומור את הקטרקט ואת דליפת השתן, את הבדידות ואת השלווה, את המיניות ואת האינטימיות שנקרות בדרכה של אישה שאוטוטו כבר יש לה סוכרת.

רוּתירוּת הוא ספרה האחד־עשר של יעל משאלי כלת פרס ראש הממשלה ליצירה עברית. כל ספריה היו רבי מכר, ובהם כרת, מוּתרוֹת ואמא וזהו.