תחנה אחת עשרה

תמונה של הספר תחנה אחת עשרה

מחבר: אמילי סנט ג'ון מנדל, הוצאה לאור: בבל, ידיעות ספרים, תרגום: שרון פרמינגר, מס' עמודים: 354.

הסקירה שלי:

זהו ספר ששייך לז’אנר המדע הבדיוני. הוא מדבר על מגיפת שפעת קטלנית שהשמידה כמעט את כל האנושות בעולם. באופיי אני מאד ריאלית ולא מתחברת לדברים לא מציאותיים אבל הספר הזה שבה את לבי, נהניתי מכל רגע, פשוט ספר מקסים!

הספר מעניין מהעמוד הראשון, הוא כתוב בשפה בהירה ובגובה העיניים ומצא חן בעיניי שכל הפרטים הבלתי ברורים באו לידי סגירה מהודקת, הכל היה ברור. אציין גם שהספר מטריד, הוא מדבר על סוף העולם והדיר שינה מעיני. בעקבות  התחממות כדור הארץ והמסת הקרחונים, אני נוטה לחשוב שמתישהו אכן יגיע סוף העולם והכל יתחיל מהתחלה, מפחיד ומעורר הרבה מחשבות.

הסיפור מתמקד בנפשות הפועלות, בחייהן של הדמויות והקשרים ביניהן ופחות באסון עצמו. כמובן שאני ממליצה בחום על  הספר הזה!
הסיפור מתחיל בתיאטרון בטורונטו שבו מועלית ההצגה “המלך ליר”. באמצע ההצגה מתמוטט ארתור, השחקן הראשי המפורסם שמגלם את המלך.

במקום נוכחת ילדה קטנה, קירסטן, שהיא אחת השחקניות בהצגה. את אותו יום היא לא תשכח בחיים.

אדם מהקהל בשם ג’יוואן, קופץ לבמה ומנסה להציל את ארתור, אך לשווא. ארתור מת.

בהמשך מגלה ג’יוואן כי נגיף קטלני של שפעת גיאורגיה מתפשט בעולם ומשמיד במהירות את תושביו.

סוף העולם הגיע! אין חשמל, אין טלפונים, אין אינטרנט, אין טלוויזיה, אין טיסות, אין מכוניות, אין בתי חולים, אין משטרה, אין חוקים ואין מדינות. כאוס מטורף.

הסיפור עובר לתקופה של עשרים שנה לאחר המקרה. קירסטן הקימה סימפוניה נודדת עם עוד כמה שורדים שחלקם הופיעו בעבר בתיאטראות. הם נודדים בין טורונטו לשיקגו ומנסים להחדיר קצת תרבות לניצולים בדרכים. הם מנגנים בטהובן ומציגים מחזות של שייקספיר.

בדרך הם נתקלים בחבורות שהתאגדו, אלימות ופשעים. למבוגרים מאד קשה, לילדים, וביניהם קריסטן, פחות קשה מכיוון שרבים מהם לא זוכרים את הטכנולוגיה המפותחת מהעבר.

הסיפור נע בין הווה לעבר ולאט לאט מספר את קורות הדמויות: ארתור ושלוש נשותיו, בת זוגו האחרונה, בנו, ג’יוואן ואחיו, קירסטן וחבריה שפגשה בדרכים.

קירסטן וחבריה בדרכם למוזיאון הציוויליזציה שהשמועה מספרת שהוקם בנמל תעופה נטוש. קירסטן מחזיקה בידיה פרק של ספר קומיקס שמספר על עולם דמיוני שנמצא בתחנת חלל, היא תוהה מה משמעותו ומי כתב אותו.

כמו שכתבתי בהתחלה, הכל נהיה ברור לאט לאט ולא נשארת אף פינה לא סגורה, הסופרת גם מבהירה את הדברים בשנית כמה עמודים לאחר מכן.

מיהו ג’יוואן, מה הקשר שלו לארתור והאם הוא שרד? מיהו ארתור האדם ומיהן ארבע נשותיו ואיך הן קשורות לסיפור? איך הגיע עיתון הקומיקס של תחנה אחת עשרה לידי קריסטין? מי כתב אותו ואיך הוא קשור לסיפור? האם יצליחו קריסטין וחבריה להגיע למוזיאון הציוויליזציה?

תקראו ותגלו, מקסים מקסים מקסים!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

קירסטן ריינולד לא תשכח לעולם את הלילה הגורלי שבו הגיעה ילדותה לקצה. זה קרה באמצע הצגת ״המלך ליר״ על בימת תיאטרון אלגין שבטורונטו, שבה שיחקה בתפקיד הילדה קורדליה, כשלנגד עיניה מת מהתקף לב הכוכב ההוליוודי הנערץ ארתור ליאנדר.

אחר כך התברר שמוקדם יותר באותו יום החל להתפשט במהירות מבהילה נגיף שפעת גיאורגיה הקטלני. בשבועות הבאים הכחידה המגיפה את כל האנושות כמעט, זה היה סוף העולם המוכר והתגשמות כל החרדות הקולקטיביות של המין האנושי: לא עוד חשמל, טלפונים, טלוויזיה, אינטרנט. לא עוד טיסות, רכבות, מכוניות. לא עוד גבולות, מדינות, חוקים, משטרות.

כעבור עשרים שנה, הסימפוניה הנודדת של קירסטן, חבורת מוזיקאים ואנשי תיאטרון שניצלו מהמגיפה, נודדת בין ריכוזי השורדים המאכלסים בדלילות את נופי ההפקר של ארץ האגמים המשתרעת בין טורונטו ושיקגו, ונאבקת לשרוד ולהביא יופי ועידון לחיי השורדים בנגינת יצירותיו של בטהובן ובהעלאת מחזותיו של שייקספיר.

אך לעולם אין לנדוד בלי יעד, והיעד הנוכחי של החבורה הוא מוזיאון הציוויליזציה, שלפי השמועות הוקם באחד מנמלי התעופה הנטושים, בטרקלין הנוסעים המתמידים של דלתא איירליינס.

שמה של הסימפוניה הנודדת מתנוסס על כל אחד משלושת הקרוואנים, משני צדיו, אבל על הקרוואן שבראש חקוקה שורה נוספת, הלקוחה מסדרת הטלוויזיה “מסע בין כוכבים”, שאותה קיעקעה קירסטין על זרועה בגיל חמש–עשרה: כי הישרדות לא תספיק.

“תחנה אחת־עשרה” הוא ספרה הרביעי של הסופרת הקנדית אמילי סנט ג׳ון מנדל שראה אור ב-2014. באופן נדיר, זכה הספר לשבחים גורפים הן מצד קהל קוראי ספרות הז׳אנר והן מצד קוראי הספרות היפה. הספר זכה בפרס ארתור סי קלארק, בפרס טורונטו ובפרס “מורנינג ניוז”, היה בין המועמדים הסופיים לפרס הספר הלאומי ולפרס פן/פוקנר, כיכב ברשימות רבי המכר של ניו יורק טיימס, ונכלל ברשימות הספרים הטובים של השנה של טיים מגזין, וושינגטון פוסט, קירקוס, שיקגו טריביון, האפינגטון פוסט, סן פרנסיסקו כרוניקל, גרדיאן, ועיתונים וכתבי עת רבים אחרים.

תגובות

תגובות