מחבר: ינץ לוי, הוצאה לאור: כנרת זמורה דביר, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 400.
הסקירה שלי:
ממליצה, ממליצה, ממליצה! ספר נוגע ללב המבוסס על סיפורו האישי של הסופר, אחיו של רשף לוי.
מהרגע הראשון נשאבתי וזהו בהחלט אחד הספרים הטובים שקראתי השנה.
מסופר על משפחה ישראלית ברוכת ילדים :נבו, גלעד, מיכאל, סמדר ואילאיל. אביהם לוקה בדמנציה ובסופו של דבר הם חיים עם אמם כשאביהם נשלח יותר מאוחר למוסד.
לביא משרת בצבא ושואף להשקיע עד שיום אחד מתגלה בבדיקת דם כי הוא חולה במחלה סופנית. הצבא משחרר אותו מייד.
הבשורה הקשה מזעזעת את המשפחה ומשנה את חייה לחלוטין. כל המשפחה מתגייסת לטפל בלביא עד המוות הצפוי (זה לא ספויילר, מלכתחילה הסופר מספר לנו כי אחיו נפטר ממחלה).
לאחר מספר שנים, האח הצעיר ממנו בשנתיים, מיכאל, מחליט לכתוב ספר על התמודדות המשפחה עם הבשורה הקשה על המחלה שאז נחשבה סופנית: איידס.
הוא מתאר איך כל המשפחה מתגייסת בכדי לעזור ללביא ואיך כל אחד מבני המשפחה מקבל את הבשורה ומתמודד:
האח הבכור מנסה לעזור כלכלית לאם ובאיזשהו שלב מתפרק ובוכה כאשר לא משאירים לו פיצה שאכלו לארוחת ערב (קטע מרגש במיוחד), אח אחד מחליט כנראה "לוותר" משום שהרופאים קובעים שאין תקווה לריפוי ולכן מתחתן וממשיך בחייו ומיכאל מנסה להתקרב ללביא החולה ולומר לו שהוא אוהב אותו כי כשהיו קטנים כל הזמן רק רבו. האם מסרבת להאמין שלביא ימות ואפיל מכירה מישהו ונוסעת עם חבר לחו"ל והאב הסנילי לא מבין את משמעות הבשורה. בת אחת עוברת התמוטטות נפשית ומתאשפזת, הבת השניה עורקת מהצבא כדי להיות עם לביא ונכנסת לכלא.
הספר מחולק לפרקים קצרים שחלקם מתארים את היחסים במשפחה בעבר וחלקם את ההתמודדות בהווה.
יש בסיפור הרבה עצב וכאב אבל גם הרבה הומור ורגעי אושר למרות הפחדים והקשיים ובעיקר יש בסיפור המון המון אהבה ותקווה.
תוחלת = תקווה. הספר עוסק בקשר שבין תקווה, חיים ואהבה ובא ללמד שגם כשאין תקווה לפעמים, האהבה תמיד נשארת! בכל מצב בחיים אנו צריכים שתהיה לנו תקווה מתמדת לאהבה כי האהבה היא טעם החיים והיא עוזרת להתגבר על הקשיים והכאב.
תיאור הדעיכה של לביא במשך מספר שנים לא קל בלשון המעטה. הדמעות זלגו לי לא מעט לאורך הספר. יש בספר הרבה סבל וכאב, המתנה וציפייה מול אכזבה אבל עדיין תמיד ישנה תקווה להשיג אהבה שתעזור להתמודד עם הקשיים והמסקנה היא שצריך להמשיך לחיות כי החיים הם מעל הכל.
רוצו לקרוא! ממליצה בחום!
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
"ומאחר שכל מה שכתוב כאן הוא מהחיים, אז אני אומר כבר עכשיו: אני מתכוון לנקוט צד,והצד שאני הולך לנקוט מצדד בחיים. אני בעדם. ומרגע שאמרתי את זה, אני יודע שאניבעד סבל וכאב, משאלות לב, המְתנה, ציפייה, אכזבה, אי־הבנות וכיוצא באלה כל הדבריםשאנחנו מנכּים בכל פעם שאנחנו עושים חשבון ובוחרים להוסיף לחיות."
את ההצהרה הזו כותב מיכאל לאחר מותו הידוע מראש של אחיו הגדול. בעקבותיו הוא פורש את סיפורה של משפחתו, על ששת צאצאיה חדי הלשון והדעתניים, שנועדו לגדולות. ועל אחד מהם, שנועד למות. בכנות רגשית בלתי מתפשרת הוא מתחקה אחר הפצעים, הצלקות והנחמות שלו עצמו ושל הקרובים לו ביותר. במהלך הקרב שהם מנהלים נגד המחלה, על החיים ועד המוות, מתעצב כל אחד מהם בדרכים בלתי צפויות, המובילות כולן לאותו רגע בלתי נמנע.
מהי תוחלת החיים של תקווה, כשאתה מגלה שאחיך הגדול נדבק במחלה קטלנית? מהי תוחלת החיים של אהבה בהתמודדות היומיומית עם החידלון האורב? מהי תוחלת החיים של אמנות, המנסה להתמודד עם האמת הגדולה ביותר של הקיום, הלא היא קִצו?
תוחלת החיים של אהבה הוא רומן המתרחש בתחילת שנות ה-90', מבוסס על סיפור אמיתיומבליע הומור שחור ותובנות נועזות מאחורי ישירות כובשת. זוהי יצירה רבת עוצמה, מעשה ספרותי מורכב של יוצר המטפל באצבעות מיומנות ורגישות בחומרי נפץ אמנותיים ואוטוביוגרפיים.
תוחלת החיים של אהבה הוא ספרו השלישי למבוגרים של ינץ לוי, מחבר סדרת רבי־המכר עטורת השבחים לילדים, הרפתקאות דוד אריה.
ינץ לוי הוא סופר למבוגרים ולילדים, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, עיתונאי, עורך, מרצה ומורה, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010.
מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).