שמי לוסי בארטון

הסקירה שלי:

ספר מרגש ונוגע ללב שמסופר על ידי אישה שנולדה למשפחה ענייה והצליחה בכוחות עצמה להגשים את חלומה להיות סופרת ולהקים משפחה. אישה שהוריה היו קרים כלפיה וכל חייה חיפשה חום ואהבה אצל כל אדם שנקרא בדרכה.

זה ספר מיוחד, אין פה סיפור עלילה אלא הרהורים ומחשבות של לוסי, קטעי זכרונות מהעבר וסיפורה בהווה. אני פחות מתחברת לסגנון הזה של הספרים אבל הספר הזה נגע בי מאד.

לוסי בארטון הייתה ילדה ענייה וגרה עם משפחתה בעיירה נידחת באילינוי. היתה לה ילדות לא קלה. היא חיפשה אוכל בפחים, הייתה נשארת בבית הספר עד מאוחר כדי להתחמם מהתנורים כי בבית היה קר. כשגדלה, היא הצליחה לצאת מהעיירה, עברה לניו יורק, הקימה משפחה והפכה לסופרת.

כעת היא מאושפזת בבית חולים לאחר ניתוח שהסתבך. לא היה לה קשר עם הוריה הרבה שנים. אמה הייתה קרה כלפיה ואביה היה אלים. הוא התנגד לנישואיה לאדם גרמני ומאז לא דיברו.

יום אחד אמה מגיעה לבקרה בבית החולים ונשארת איתה חמישה ימים. לוסי מאושרת. מנסה להוציא מאמה את המילים: אני אוהבת אותך, אך לא מצליחה.

הן מדברות על דא ועל הא. מתוך השיחות ביניהן אנו לומדים על העבר שלהן, על אירועים שונים בחייהן. הן בעיקר מדברות על השכנים, על הילדות וממעטות לדבר על מה שבאמת חשוב, על מה שבאמת כואב. בין השורות ניתן להבין שקרה מקרה קשה שהשאיר צלקות אצל לוסי, מקרה שאסור לדבר עליו.

כל חייה לוסי חיפשה חום ואהבה. מכיוון שלא מצאה זאת אצל הוריה, היא מצאה זאת אצל המורה, הרופא, השכן. היה נדמה לה שהיא אוהבת כל אדם שהתייחס אליה יפה ובכבוד.

ספר קצר, נוגע ללב ומעורר המון מחשבות. ממליצה בחום למי שמתחבר לספרים מהסוג הזה.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

לוסי בארטון הגשימה את חלומה. היא הצליחה להיחלץ בעור שיניה מהעיירה שכוחת האל במדינת אילינוי שבה נולדה, לעבור לניו יורק, להפוך לסופרת מצליחה ולהקים משפחה. כעת היא מאושפזת בבית חולים ומחלימה לאטה מניתוח פשוט שהסתבך. לצד מיטתה יושבת אמא שלה, שאיתה לא היתה בקשר במשך שנים רבות. בשיחות זהירות על ענייני חולין, כמהלכות על בהונות, מנסות השתיים לשקם את יחסיהן המשובשים. אולם מתחת לפני השטח רוחשים זיכרונות אפלים מילדותה של לוסי. הדברים הקשים מכול, אלה שלא ניתן להעלותם על הדעת, אינם נאמרים, אך הם נוכחים כל העת ומתחשרים כעננה מאיימת מעל לוסי ואמה, ומעל הקוראים.

שמי לוסי בארטון הוא ספר מיוחד במינו, מרגש וחכם, על אישה חזקה אנושית, וחדת עין, בעלת קול מיוחד במינו שמחלחל אל מתחת לעורם של הקוראים. זהו הישג ספרותי מרשים שאסור להחמיץ.

אליזבת סטראוט כתבה כמה רומנים שזכו לשבחי הביקורת והיו לרבי-מכר. ספרה "אוליב קיטריג'" זכה בפרס פוליצר. "שמי לוסי בארטון" היה מועמד לפרס בוקר, הגיע למקום הראשון ברשימת רבי-המכר של "הניו יורק טיימס" ותורגם ל-25 שפות.