מחבר: יוסיפיה פורת, הוצאה לאור: עצמית, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 254.
הסקירה שלי:
סיפור מרגש ומעניין על משפחה גדולה, כתוב בשפה עשירה ויפה שבכמותה כבר מזמן לא נתקלתי. ממליצה בחום!
אמנם לקח לי זמן להיכנס לסיפור, בפרק הראשון עוד לא הבנתי מי זה מי, אבל מהפרק השני נשאבתי לתוך קורות המשפחה ולא יכולתי להפסיק לקרוא. במהלך הסיפור היו קטעים שצחקתי אבל לא מעט קטעים שגרמו לי להזיל דמעות בעיקר בתאור הזדקנות אמה של הגיבורה והכנסתה לבית אבות (תהליך שעברתי עם אבי ז"ל לפני כשנתיים) ומחלת הבת הצעירה.
הסיפור מתחיל בהתמוטטות סב המשפחה בבר מצווה של נכדו. מכאן גוללת בפנינו הגיבורה ליאורה, בתו, את סיפור משפחתה החל משנות החמישים ועד היום, ילדותה, נערותה, חתונתה והולדת בניה ונכדיה.
אביה של ליאורה רצה להגשים את חלום הציונות והמשפחה נדדה ממקום למקום: מחיפה לעכו, לבוסתן הגליל ולאחר כשלונו בהקמת משק משלו, הם חזרו בחזרה לוואדי רושמייה ולרחוב עירק בחיפה.
הוריה של ליאורה היו מאד שמרניים וכאשר היא הכירה את אבשי, בעלה לעתיד, הקיבוצניק המזרחי, הוריה התנגדו ליחסים עמו ולפתיחות שבמערכת היחסים בין השניים. ליאורה לא מוותרת על תשוקתה ובורחת מהבית אל אבשי. היא מאמינה שזוהי אהבת אמת. היא מתנתקת ממשפחה, מהוריה ומאחותה הקטנה, תמי. אמנם אהבתם של ליאורה ואבשי הוכיחה את עצמה כאהבת אמת חזקה ויציבה אבל מעשה הנתק הזה מתמי אחותה האהובה, יגרום בעתיד לתחושת החמצה קשה בחייה של ליאורה.
בהמשך ליאורה מספרת על אחיותיה ואחיה, נישואיהם, ילדיהם והקשרים עמם. היא מתארת רגעים משמחים מול רגעים קשים. אחת האחיות עושה מעשה מפתיע ומשאירה את רוב המשפחה בהלם, אחותה הצעירה חולה בסרטן, ילדיהם מתחתנים, נולדים נכדים, מות ההורים ועוד.
זהו רומן על מערכות יחסים בתוך המשפחה, על זוגיות ואהבה חזקה, רומן שבוחן את הנאמנות המשפחתית בתוך כל סערות החיים.
המסר שלקחתי מהסיפור הוא שאין כמו משפחה! שימו את המריבות בצד, תבקשו סליחה, תטפחו היטב את היחסים עם הקרובים שלכם כדי שלא תתעוררו מאוחר מדיי ותרגישו תחושת החמצה ותזכרו שבשעת צרה, המשפחה היא זו שתעמוד לצידכם.
ספר שמאד נהניתי לקרוא, ממליצה בחום!
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
"הוא לא היה גבוה או יפה תואר באופן מיוחד, אבל בניגוד שבין מראהו הפראי לבין הטון השקט ואופן הדיבור הרהוט והשנון היה משהו כובש. לא התנגדתי כשנטל את ידי וליטף בעדינות את כפי, וגם כאשר טייל באצבעותיו החשופות על זרועי וידו עלתה אל מתחת לחולצה. נשאתי ראשי אל חלונם המואר של הוריי ולרגע אחד קם החינוך השמרני אל מול תחושות העונג שזרמו בי. ריח משכר שלא ידעתי כמוהו עם איש ריחף מעלינו ושפתותינו נפגשו. הנשיקה התמה והמגע העדין על עורי לאחריה הבעירה בי אש של תשוקה. נרתעתי לאחור, חוששת מעצמי ומתאוותיי."
כך מתחיל סיפור אהבתם של ליאורה ואבשי. אהבתם מטלטלת את המשפחה הגדולה וגורמת לערעור יחסיה עם ההורים ולנתק עם תמי אחותה הצעירה, ומעמיד למבחן את הנאמנות המשפחתית. מות ההורים חושף סודות שנטמנו עמוק והמשפחה נקלעת לסערה חדשה.
'צל האזדרכת' הוא רומן על אהבה גדולה, על מערכות יחסים, ועל תחושות החמצה.
הספר שזור בתיאורי מקום ועלילתו הנמתחת בין שנות החמישים ועד ימינו מתרחשת בין חיפה עכו ובוסתן הגליל, לשם נודדת המשפחה בעקבות רצונו של האב להגשים את חלום הציונות. חלומו המנופץ מחזיר את המשפחה לוואדי רושמייה ולרחוב עירק שבחיפה, שכונה שממנה ביקש להימלט. שם גדלות האחיות, שם הן מתאהבות ושם הן הופכות מנערות לנשים.
יוסיפיה פורת – נולדה בחיפה בשנת 1944. כתבה גם שני ספרי ילדים ואחד מהם תורגם לאנגלית ונמכר באתר הספרים הבינלאומי 'אמזון'. זהו ספרה השלישי למבוגרים.