
מחבר: דיוויד גילהאם, הוצאה לאור: מטר, תרגום: עידית שורר, מס' עמודים: 447.
הסקירה שלי:
ספר מעניין ונוגע ללב, עצוב, מטלטל ולא קל לקריאה מבחינת הנושא שהוא עוסק בו.
זהו סיפור על החלטות גורליות שנעשו כדי לשרוד, התמודדות עם העבר, רגשות אשמה של הניצולים, גאולה, סליחה, תקווה, היכולת לשחרר ועל כוחה של אהבה.
הפרקים בנויים מעבר והווה, לסירוגין. הספר מאד איטי וכולל פירוט רב כולל של המחשבות של הגיבורה היהודייה שניצלה ממלחמת העולם השנייה באירופה ומתמודדת עם הזיכרונות שפוקדים אותה מדי יום ולא נותנים לה מנוח.
הסוף מרגש ומלא תקווה. ממליצה בחום!
הסיפור מתרחש בניו יורק סיטי, במנהטן בשנת 1955. רייצ'ל וארון נשואים ומנסים לחיות חיי שיגרה אבל העבר של רייצ'ל נוכח גם בהווה ולא נותן לה שקט. גם לאחר שנים שהם ביחד, היא לא מוכנה להביא ילדים ומונעת זאת מבעלה, דבר שמייסר אותו.
רייצ'ל היא יהודייה שנולדה בברלין בשם רשקה והגיעה למנהטן יחד עם יהודים נוספים שניצלו ממלחמת העולם השנייה באירופה, כולל הדוד שלה פריץ. ארון בעלה הוא יהודי אמריקאי שלא חווה את השואה. הוא מאד אוהב אותה אבל היא מרגישה שהוא לא מסוגל להבין אותה ואת מה שעברה כי הוא פשוט לא היה שם.
רייצ'ל מלאת רגשות אשמה לגבי פשע שביצעה בתקופת המלחמה בכדי להציל את עצמה ומאז המצפון מייסר אותה.
אמה הייתה ציירת מוכשרת בברלין ולא שרדה את השואה. רייצ'ל מתגעגעת אליה ומנהלת איתה שיחות כל הזמן.
יום אחד הדוד שלה נפגש איתה ומספר לה שהוא ראה בחנות משכונות ציור פורטרט שאמה המוכשרת ציירה עם תמונה של אישה בשם "המוזה האדומה". כשרייצ'ל מגיעה לחנות לרכוש אותו, היא מגלה שהוא כבר נמכר ונעלמו עקבותיו. היא מחליטה שהיא תעשה הכל כדי שהציור ישוב לידיה.
מאותו הרגע הזיכרונות מהעבר שבים אליה והיא צריכה סוף סוף להתמודד עם המעשה שעשתה ובעקבותיו עם ההחלטה שלקחה בכדי להישאר בחיים שמייסרים אותה עד היום.
במהלך הנישואים רייצ'ל עברה "מקרה" שבעקבותיו השתנו חייה. היא עברה התמוטטות עצבים, נכנסה לדיכאון, אושפזה ומאז היא הולכת לפסיכיאטר לשיחות ומטופלת בכדורים.
גם לרייצ'ל יש כישרון לציור והיא הייתה מציירת בעבר. הפסיכיאטר מנסה לשכנע אותה לחזור לצייר כדי לשחרר את העבר והזיכרונות הקשים ולהתחיל להירפא אבל היא מפחדת שהיא תצייר את המפלצות שבתוכה ומסרבת.
לאט לאט מתגלה המעשה שרייצ'ל עשתה כדי להינצל שמייסר אותה עד היום ומתברר איך קשורים לכך גם אותה מוזה אדומה שאימה ציירה וגם דודה פריץ. בהמשך מתגלים גם עקבותיו של הפורטרט שאימה ציירה והמעגל נסגר בצורה מאד מרגשת.
רייצ'ל עוברת תהליך איטי של ריפוי, מסע ארוך בדרך לשחרור רגשות האשמה עד לסוף המרגש שנותן לה תקווה לגאולה ומוכיח את כוחה של האהבה בריפוי פצעי העבר.
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
השנה 1955, המקום ניו יורק סיטי:
העיר של ברודוויי ומועדוני ג'ז, של מעדניית הבייגל של כץ, של טלוויזיות אולטרה־מודרניות. אבל בדירתם של רייצ'ל ואֶרון פרלמן בבניין משותף בצ'לסי, העבר קרוב לא פחות מן ההווה. רייצ'ל, ילידת ברלין, מגיעה למנהטן עם גל של יהודים עקורים שניצלו מאימי מלחמת העולם השנייה באירופה, יחד עם הדוד שלה פריץ, ניצול גם הוא. אך זיכרונות המלחמה אינם מניחים לה גם בעיר החדשה, בזרועותיו של ארון, בעלה הטרי האמריקאי. גם כשהיא מנסה להשיל מעליה את רוחות הרפאים מן העבר ולמלא תפקיד של עקרת בית אמריקאית, היא אינה מצליחה להימלט מהמצפון המייסר אותה.
ואז הדוד פריץ מגלה בחנות משכונות אפרורית את הפורטרט המדהים ביותר שציירה אמה של רייצ'ל – ציירת פורטרטים ידועה בגרמניה – והזיכרונות שרודפים אותה כופים עליה להתמודד עם ההחלטות שקיבלה בעבר כדי להישאר בחיים, בחירות שעלולות להמיט עליה חורבן.
מבתי הקפה של גרמניה הקרועה במלחמה אל קצב החיים של מנהטן בשנות החמישים, צללי ברלין פורש עלילה דרמטית של הישרדות, ישועה וסליחה, ומלמד כיצד האהבה יכולה לגשר על פערים בלתי אפשריים.
"ספר שהוא מחווה לחוסן פנימי ולהתחלות חדשות. צובט את הלב ובלתי נשכח." – Publisher's Weekly
"הדים מ"בחירתה של סופי" מהדהדים לאורך הרומן של גילהם… דיוקן חד ומפורט של ניו יורק שלאחר המלחמה." – Booklist