פרחי החושך

תמונה של הספר פרחי החושך

מחבר: מרי נדיאי, הוצאה לאור: כתר ספרים, תרגום: עדה פלדור, מס' עמודים: 323.

הסקירה שלי:

רומן פסיכולוגי המתאר יחסים בין שתי נשים, אם ובתה, ומתמקד בחייהם של השתיים בנפרד וביחד.

הספר כתוב בשפה גבוהה ונכנס לנבכי הנפש של הדמויות בצורה מפורטת.

מודה שהספר לא היה לי קל לקריאה והוא איננו זורם אבל בהחלט מעניין ומעורר הרבה מחשבות.

קלריס היא אמה של לדיווין. קלריס חיה חיים טובים ואמידים עם בעלה ובתם. מדי חודש היא הולכת לבקר את אמה בשכונת העוני בו היא גדלה. קלריס כינתה את אמה “משרתת” ומגיל צעיר היא התנכרה לה ולא רצתה שידעו שהיא אמה. בגיל צעיר היא עזבה את אמה, שינתה את שמה ממלינקה לקלריס והקימה לה חיים חדשים מבלי לספר לאף אחד שיש לה אמא.

קלריס מאד אוהבת את בעלה וסיפור ההיכרות הנפלא שלהם מתואר בפירוט. יום אחד החליט בעלה לעזוב אותה כי בתוך תוכו הרגיש שהיא לא אמיתית.

קלריס השבורה מוצאת זוגיות חדשה אבל אז קורה משהו נורא ומאותו רגע, בתה הופכת להיות הגיבורה הראשית של הסיפור. בתה לא מרוצה מבן זוגה החדש והעני שנראה כי הוא עם אמה רק בגלל כספה.

לדיווין נמצאת בקשר טלפוני עם אביה ולא מעבר. היא מתקשרת לאביה ומבקשת ממנו המלצה למקום לחופשה עם בעלה וילדיה. שם היא נעלמת. משפחתה חוזרת מהחופשה בלעדיה. כלב מלווה את לדיווין לאורך כל הספר.

במקביל עומד להתנהל משפט שאביה אמור להיות בו עד. האם היא תגיע למשפט החשוב שכולם מחכים לו? מיהו הכלב ואת לבו של מי הוא מייצג?

כאמור, סיפור מורכב, חודר לעומקן של נפשות הגיבורים, סיפור על סודות, אהבה, יחסים בין הורים לילדיהם.

הקריאה לשיקולכם!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

פעם בחודש, רק פעם אחת בכל בחודש, מרשה לעצמה קלריס לשוב אל ילדותה, אל שיכון העוני שבו גרה אמה, המעוררת בה פחד ובוז ולפעמים גם רחמים.
אחת לחודש היא מותירה מאחור את חייה החדשים,
את בתה ובעלה, את עולמה הבורגני, המסודר,
המתויק שבנתה בעמל רב, ושבה להיות מלינקה, הבת הקטנה והאבודה של אם שתלטנית ואומללה.
רצף אירועים מסחרר קוטע באחת את חייה
הכפולים של קלריס. מכאן תהיה זו כבר בתה, לַדיווין, שתצא למסע בעקבות חייה של אמה וסבתה, ובעקבות יחסיהן הסבוכים הטווים, בקור דק וכמעט בלתי נראה, גם את עתידה שלה.
פרחי החושך הוא רומן פסיכולוגי מופלא מאת
מַרי נְדְיַאי, מגדולי הסופרים החיים כיום. ספרה הקודם, “שלוש נשים חזקות”, זיכה אותה בפרס גונקור
וראה אף הוא אור ב”כתר”.

תגובות

תגובות