עץ המשאלות

תמונה של הספר עץ המשאלות

מחבר: ויליאם פוקנר, הוצאה לאור: רימונים הוצאה לאור, תרגום: יהודה ויזן, מס' עמודים: 53.

הסקירה שלי:

אגדה מקסימה שנכתבה במקור לילדה אך בהחלט מתאימה גם למבוגרים. האגדה משלבת מציאות עם פנטזיה ויש בה מסרים הן לילדים והן למבוגרים. ממליצה בחום!
אתחיל בזה שהכריכה מהממת וממש עושה חשק לקרוא, יש בה אמירה חזקה שתבינו יותר לאחר שתקראו את הסיפור.  הספר מלווה באיורים יפהפייה בשחור ולבן שאחד מהם הוא תמונת הכריכה. שאפו למאיירת ענבל אבן ולמעצבת העטיפה יעל רשף.

דולצ’י מתעוררת בבוקר יום הולדתה ומוצאת ילד ג’ינג’י ליד מיטתה. הוא מספר לה שביום הולדתה, כל מה שתבקש יכול לקרות במציאות בתנאי שנכנסים למיטה ברגל שמאל והופכים את הכרית. הפלא ופלא, זה בדיוק מה שדולצ’י עשתה כשהלכה לישון.

היא שומעת קולות מחוץ לחדרה שקוראים לה לבוא. הם יוצאים ביחד עם אחיה, חבריה והמטפלת של המשפחה, לחפש את עץ המשאלות.

בדרך הם עוברים הרפתקאות וכל מה שהם רוצים, הופך למציאות: סולם צעצוע הופך לסולם אמיתי ארוך, סוסי פוני גדלים לסוסים מתאימים לרכיבה, מאכלים טעימים נופלים לידיהם ועוד.

בהמשך הם פוגשים אדם זקן וחכם שעוזר להם למצוא את עץ המשאלות וביחד הם יוצאים למסע. הם לומדים לחשוב היטב לפני בקשת משאלה, לעבוד ביחד ולחשוב גם על האחר ולא רק על עצמם, מבינים את חשיבות הנתינה לאחר ועוד.

המסר העיקרי לילדים בסיפור הוא שאם אתה איש טוב שדואג לאחרים, אז אתה לא צריך עץ משאלות כדי שדברים יתגשמו, אדם טוב לעולם לא יביע משאלה אנוכית.

בספר ניתן למצוא רמזים לנושאים שפוקנר תיאר גם ביצירותיו האחרות כגון: גזענות, מאבק בין שחורים ללבנים ומלחמות מיותרות. הספר הזכיר לי את “אל תיגע בזמיר” ואת “אליס ארץ הפלאות” ומכיל מוטיבים שנזכרו בהם.

את הספר כתב פוקנר לבתה של המאהבת שלו והעניק לה אותו ביום הולדתה. בסופו של דבר, פוקנר נישא למאהבת, כפי שרצה.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

בבוקר יום הולדתה, מתעוררת דולצי במיטתה ובחדרה עומד ילד בעל שיער אדמוני ועיניים כְּתַמְתָמוּכְתָּמוֹת. תוך דקות ספורות היא יוצאת אל היער, מלווה בילדון הג’ינג’י ששמו מוריס, באחיה, בחבריה ובמטפלת של המשפחה, במטרה לחפש אחר “עץ המשאלות”. בדרך, עוברת החבורה אירועים עצומים וגדולים; הם לומדים לחשוב בטרם יביעו משאלה, למדים על יתרונותיה של עבודת צוות, פוגשים זקן מבולבל אך חכם מאוד ונחשפים כמובן למסרים “פוֹקְנִרִים” קלאסיים: רמזים על גזענות, מלחמות מיותרות, עימות מתמיד בין שחורים ולבנים, השזורים בסיפור באופן מתוחכם ומציבים בדרכם מראה אנושית, מצחיקה ורצינית בו-זמנית.

פוקנר כתב את הספר לוויקטוריה, בתה בת השמונה של המאהבת שלו. הוא קיווה בכל מאודו שהאֵם תעזוב את בעלה ותינשא לו. וכך היה. את הספר כתב בעותק יחיד, כרך אותו ידנית והעניק אותו לוויקטוריה ביום הולדתה. לימים התברר כי הסופר יצר עותקים נוספים בכתב ידו והעניק אותם לבתו הגוססת מסרטן של חברו, ולעוד כמה ילדים שאת הוריהם חיבב במיוחד. סוגיית זכויות היוצרים נדונה בהרחבה ולאורך שנים, אך בסופו של דבר נפתרה לטובת בתה של ויקטוריה, הילדה שקיבלה את הספר במקור, מידיו של פוקנר.

ויליאם פוקנר (1897 ־ 1962) היה סופר ומשורר אמריקני שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1949. ביצירתו תיאר את ניוונה של החברה הדרומית בארצו, ואת ההתנגשות המתמדת בין לבנים ושחורים. כתיבתו היא בתחום הסיפור הפסיכולוגי והוא השתמש בטכניקה של זרם התודעה. כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקנים הגדולים של המאה העשרים.

תרגום ראשון לעברית של “עץ המשאלות” שהנו הספר היחידי שכתב פוקנר לילדה אחת קטנה בת שמונה, אך מתאים למבוגרים והוא בעיקרו אגדה ריאליסטית – פנטסטית, שניתן להגדירה כפרודיה טקסאנית פרועה על “אליס בארץ הפלאות” אשר מציבה בפני הקוראים מראה אנושית, משעשעת ורצינית כאחד.

תגובות

תגובות