סליל של חוט כחול

הסקירה שלי:

כשקראתי את גב הספר היו לי ציפיות גדולות כי זה סוג הספרים שאני מאד אוהבת: סיפור על משפחה, יחסי הורים-ילדים, יחסים בין האחים, קנאה, תחרות, סודות, זקנה ועוד.

לצערי, התאכזבתי מהספר. לא התחברתי לצורת הכתיבה. הסיפור התחיל טוב אבל ההמשך היה משעמם.

היו משולבים קטעים של שיחות בין הגיבורים שהיו מיותרים לדעתי ומצאתי את עצמי מדלגת הרבה.

לקראת הסוף היו פרקים קצרים שמספרים את קורות חלק מהגיבורים וחבל מאד שהם לא שולבו בתוך הסיפור עצמו.

מסופר על משפחת וינשטוק, זוג הורים וארבעה ילדים. המשפחה רבת פעילות: עורכת ארוחות גדולות, עוזרת לנזקקים, חיה באווירה רגועה ונעימה אבל מתחת לכל החיצוניות, מסתתרת משפחה רגילה שיש בה רגעים שמחים אבל גם הרבה קנאה, תחרות בין האחים, סודות ואכזבות.

בסיפור אנו לומדים להכיר את כל האחים והאחיות, השונים מאד זה מזה. אח אחד מודיע שהוא הומו למרות שהיו לו בנות זוג בעבר, הוא נעלב הרבה ובורח ונעלם לעיתים קרובות. בן אחר הוא הבן האהוב ביותר, בהמשך יתגלה מיהו ולמה נותנים לו יחס מועדף. חלקם נשואים ואנו לומדים להכיר אותם ואת בני זוגם. לחלקם יש ילדים והם אחראים לחלק נכבד מן השמחות של המשפחה.

סיפור זקנתם של ההורים מרגש מאד ומובא כאן בחלקו הראשון של הספר. בחלקים האחרים מסופר סיפור היכרותם של ההורים, סיפור הקמת בית המגורים הנוכחי של המשפחה ע"י הסב ובחלק האחרון מבינים מהי משמעות שמו של הספר.

הסיפור עצמו יפה ומרגש אך משהו בכתיבה לא זרם לי ולכן אסכם במילים: הקריאה לשיקולכם!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

משפחת ויטשאנק נחשבת למשפחה מיוחדת ומעוררת קנאה, בלי שאיש יודע להסביר למה בדיוק. אולי בזכות הארוחות מרובות המשתתפים (רובם אורחים לא קרואים שתמיד מתקבלים בברכה), הילדים השונים כל כך זה מזה והאווירה החופשית והעצלתנית. אבל מובן שגם אצל בני ויטשאנק, כמו בכל משפחה, זהו רק חלק מהתמונה.

חייהם של אבּי, רד וארבעת ילדיהם הבוגרים כוללים לא רק רגעי קסם, שמחה וצחוק, אלא גם קנאה יוקדת, אכזבות מרות וסודות כמוסים שנשמרים בקפידה.

החל מהוריו של רד, שהגיעו לבולטימור חסרי כול בשנות העשרים של המאה הקודמת, ועד לנכדים הנושאים את מורשת משפחת ויטשאנק על כתפיהם היישר אל המאה העשרים ואחת, נפרש לנגד עינינו בכישרון סיפור קורותיהם של ארבעה דורות, ובמרכזו בית אחד, שידע ימים טובים יותר, אך תמיד שימש עוגן לכל בני המשפחה.

סליל של חוט כחול, שהיה מועמד לרשימה הקצרה של פרס מאן-בוקר, הוא ספר בלתי-נשכח, גדוש תובנות, הומור ואנושיות, מסימני ההיכר של יצירותיה שלאן טיילר. בלי לחסוך בביקורת ובלי לגלוש לרגשנות יתר, הוא שר שיר הלל למשפחות באשר הן, על כל מורכבויותיהן.