מספרת הסיפורים

תמונה של הספר

מחבר: ג'ודי פיקו, הוצאה לאור: כנרת זמורה דביר, תרגום: קטיה בנוביץ', מס' עמודים: 464.

הסקירה שלי:

וואו אין לי מילים! ספר מדהים! לא יכולתי להניח אותו מהיד. ממליצה בחום!

 זה ספר על השואה וככזה הוא ממש לא קל לקריאה אבל חובה עלינו לזכור ואסור לנו לשכוח לעולם ולכן חשוב מאד לקרוא אותו.

 הגיבורה, סייג’, בחורה יהודייה, אופה במאפייה ועובדת במשמרות בלילה מכיוון שהיא מצולקת בפנים ונוח לה לא להיראות. לא מזמן היא איבדה את אמה והיא בודדה. מתוך ייאוש וחיפוש אחר אהבה היא מנהלת רומן עם גבר נשוי.

 יום אחד היא פוגשת במאפייה את ג’וזף, קשיש גרמני בן 95, איש נחמד ואהוב בעיירה שגם הוא בודד ומצולק בנפשו. הם מתיידדים וג’וזף מתוודה לפניה על סוד מעברו הנאצי ומבקש מסייג’ לעשות עבורו טובה יוצאת דופן שיש לה השלכות מוסריות ומשפטיות לא פשוטות.

 סייג’ מתחילה לחקור את עבר משפחתה ומגלה כי סבתה היא ניצולת שואה שהעדיפה לשתוק כל החיים כי לטענתה “מי שעבר את זה, יודע שאין מילים לתאר זאת. ומי שלא, לעולם לא יבין”.

 משולבים פה שלושה סיפורים: הסיפור של סייג’, סיפורה של הסבתא וסיפור בדיה (ואולי בעצם הוא לא כזה) שסבתה כתבה בשעות הקשות בגטו.

 הסיפור של סבתה של סייג’, מינקה, הוא מזעזע. מצאתי את עצמי מזילה דמעות מכאב, כועסת, רותחת. האכזריות והאטימות של הגרמנים הנאצים פשוט בלתי נתפסת, מחריד.

 סייג’ חוקרת הן את סבתה והן את ג’וזף ומגלה דברים מפתיעים. גם הסוף מפתיע מאד. בהחלט סופרת מוכשרת.

 כמו בכל ספרייה של ג’ודי פיקו, עולות שאלות ומחשבות שאין עליהן תשובה חד משמעית כגון: האם אפשר לסלוח למי שפעם רצח? האם רוצח שבמשך עשרות שנים היה אדם טוב ומלא נתינה, כיפר בעצם על מעשיו וראוי למחילה? האם אדם שרוצח את מי שרצח, הוא פושע בעצמו? האם אדם פושע שמחפש מחילה הוא בעצם אינו מפלצת והייאוש הופך אותו שוב לאנושי?

 למרות התיאורים הקשים, זהו ספר מלא תקווה ואומץ כמו שהמעסיקה של סייג’ אומרת לה: “אבל סליחה היא לא משהו שעושים בשביל מישהו אחר. היא משהו שאת עושה בשביל עצמך. זה להגיד, אתה לא תלכוד אותי בעבר, אני ראוייה לעתיד”.

 רוצו לקרוא, בהחלט אחד הספרים הטובים שקראתי בתקופה האחרונה.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

יש סיפורים שחיים לנצח…

סייג’ סינגר היא אופה. היא עובדת בלילות בניסיון להימלט ממציאות של בדידות, זיכרונות קשים וצלו של מות אִמה. כשג’וזף ובר, קשיש בעל מבטא גרמני כבד, מתחיל לבקר במאפייה, נרקמת ביניהם ידידות מיוחדת. חרף ההבדלים ביניהם, הם מוצאים זה בזה את הצלקות שאחרים לא רואים, והופכים לחברים.

הכול משתנה כשג’וזף מגלה שסייג’ יהודייה. הוא מתוודה על סוד נושן ומביש  – כזה שאיש בעיירה אינו חושד בו  – ומבקש מסייג’ טובה יוצאת דופן. אם תסכים, היא ניצבת לא רק בפני ההשלכות המוסריות, אלא גם בפני אלה המשפטיות. כשזהותה שלה עומדת לפתע למבחן, סייג’ מתחילה לפקפק בהנחות שטיפחה ביחס לחייה ולמשפחתה. מתי הופכת בחירה מוסרית לציווי מוסרי? והיכן מותחים את הגבול בין עונש לצדק, בין מחילה לרחמים?

ברומן נוקב זה ג’ודי פיקו חוקרת בעדינות כמה מוכן אדם להרחיק לכת כדי להגן על משפחתו, וכדי למנוע מן העבר להכתיב את העתיד.

ג’ודי פיקו כתבה עד כה עשרות רומנים שתורגמו ל-21 שפות ונמכרו ב-14 מיליון עותקים ברחבי העולם. בשנת 2003 היא זכתה בפרס “ניו אינגלנד בוק” על מכלול יצירתה.

היא מתגוררת בניו המפשייר עם בעלה ושלושת ילדיה.

שומרת אחותי, חוט של חסד, המעגל העשירי, עניינים שבלב,

תשע-עשרה דקות, בת–ברית, זהירות שביר, שירו של הלב וזאב בודד.

“כתיבתה של פיקו היא גאונות נטולת יומרה.”

סטיבן קינג

תגובות

תגובות