מדריך הסהרורים לריקוד

הסקירה שלי:

סיפור אנושי מרגש על משפחה הודית, שנע בין הודו לניו מקסיקו ועד לסיאטל המודרנית.

הסופרת נולדה למשפחה הודית בניו מקסיקו. היא כתבה את הספר במשך עשר שנים שבמהלכן אביה נפטר ממחלה קשה ולאחר פטירתו היא שכתבה את דמות האב בסיפור והכניסה לו מאפיינים אישיים של דמות אביה.

האב הוא מנתח מוח שמכור לעבודתו. אשתו מגלה שהוא מדבר אל המתים, אל אמו שנפטרה כבר ואל בן משפחה קרוב שנפטר.  היא קוראת לבתם, אמינה, צלמת שחיה בסיאטל שתחזור מהר כדי לראות מה קורה לאביה.

אמינה שבה להודו ומגלה שאביה לא בסדר. גם בבית החולים סיפרו לה שהוא ניסה להחיות ילד שמת ובנוסף היא מוצאת בגינה פרטי לבוש קבורים באדמה. בעקבות דאגתה של אמינה, אביה נשלח לבדיקות עד שמגלים ממה הוא סובל.

הפרקים נעים בין עבר להווה. בעבר אנו לומדים על חיי המשפחה של אביה, משפחתה של אמה ועל ילדותם של אמינה ואחיה המרדן. הסיפור בהווה כולל את ההתמודדות של המשפחה עם ה"שגעון" של האב, סיפורה של אמינה (זוגיות וקריירה) ודאגתה לאביה.

אני אישית התחברתי יותר לסיפור בהווה. לקח לי זמן להתחבר לסיפור, יש המון פרטים ותיאורים שמעט היקשו עלי את הקריאה.

זהו סיפור על משפחה שמתמודדת עם אובדן, על הכאב שלא מרפה ועל הזמן שלא מרפא את הכאב. בסיפור באים לידי ביטוי נושאים כמו: יחסים בין הורים לילדים, יחסים בין אחים, אהבת חדשה ואהבה ישנה שמתחזקת.

סיפור מעניין ומרגש, ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

מנתח המוח המהולל תומס איפֶּן יושב במרפסת ומדבר אל המתים. זה לפחות מה שאשתו קמאלה, הנוטה להפרזות, מספרת לבִתה אֶמינה, צלמת החיה בסיאטל.

אמינה חוזרת הביתה בעל כורחה ומגלה שהמצב גרוע ממה שציפתה. כשהיא מתעמתת עם סירובו של אביה להסביר את עצמו, עם מבטים מוזרים מצד סגל בית החולים ועם סדרה של פריטים תמוהים שנקברו בגינה של אִמה, אמינה מבינה שהדרך היחידה לעזור לו היא להגיע להשלמה עם העבר המשפחתי הכאוב. לשם כך עליה להתמודד עם הצללים הרודפים את כל בני משפחתה, ובהם זה של אחיה המרדן.

אמינה: ״הרגע אמרת שיש לו הזיות, ואני שואלת…״

קאמלה: ״לא אמרתי שיש לו הזיות. אמרתי שהוא מדבר אל אמא שלו.״

א. ״שמתה,״ אמרה אמינה ברוך.

כ. ״ברור.״

א. ״וזה לא נקרא הזיות?״

כ. ״יש בחירות, אמינה! בחירות שאנחנו עושים כיצורי אנוש בעולם הזה. אם משהו מחליט להכניס לתוכו את השטן, אז ברור שהוא יראה שדים לאן שלא יביט. זה לא הזיות, זו חולשה.״

מירה ג'ייקוב לוקחת אותנו בספרה הראשון למסע נוגע ללב מהודו של שנות השבעים לפרברי ניו מקסיקו ועד לסיאטל בעידן האינטרנט. מסע שהוא עדוּת לקשרי האהבה, לעוצמת התקווה ולהשלמה עם אי־הוודאויות של החיים.

ג'ייקוב כתבה את מדריך סהרורים לריקוד במשך עשור, שבמהלכו אביה חלה והלך לעולמו. לאחר מותו היא שכתבה חלקים נרחבים ברומן וכתבה את דמות האב בספר בדמות אביה. היא נולדה וגדלה בניו-מקסיקו למשפחה הודית – דומה למשפחה בספר. היא נשואה ליוצר הסרטים הדוקומנטריים ג'ד רותשטיין, לזוג ילד אחד.

·         אחד הספרים הטובים ביותר לשנת 2014 של הקירקוס, בוסטון גלוב, גודריד.

ציון לשבח מהקונגרס האמריקאי כתגלית השנה לסופרת ביכורים.
תגלית בארנס אנד נובל בקטגורית סופרים צעירים
מועמד לפרס טאטה ההודי לספרי ביכורים
מועמד ל אנגלס – פרס ברוקלין לספרות
קיבל את אות איגוד הספריות האסיאתיות בארה"ב
"כמה מרגש לגלות את מירה ג'ייקוב, קול חמים, חינני ושנון בספרות האמריקנית… רומן מדויק, גדוש הבחנות נוקבות ומרנינות על בני האדם וקשרי המשפחה שלהם. התענגתי על כל עמוד."

הניו יורק טיימס