לעולם אל תיתן לי ללכת

תמונה של הספר לעולם אל תיתן לי ללכת

מחבר: קאזואו אישיגורו, הוצאה לאור: הוצאת הקיבוץ המאוחד / הספריה החדשה, תרגום: אלינוער ברגר, מס' עמודים: 295.

הסקירה שלי:

ספר שהוא יצירת מופת מיוחדת במינה. הסיפור מטריד ומעורר המון מחשבות. הכתיבה אמנם לא קלה והעלילה איטית אבל התרגום מצויין והסיפור מרתק ומלא מסתורין כך שאל תתלבטו, פשוט רוצו לקרוא את הספר המיוחד הזה!

יש בספר המון תובנות ומחשבות על החיים בהווה ובעיקר בעתיד, על הרצון של כל אחד באהבה ומיצוי החיים לאור גורל ידוע מראש, אותו סוף שלא ניתן להתחמק ממנו.

סיפור על הנפש האנושית הייחודית של כל יצור חי בכל עולם שהוא ועל הרצון של כל אחד בחיים מלאי משמעות.

הסופר בורא עולם דמיוני שמתקיים במקביל לעולם המציאותי שבו אנו חיים, כפי שכתוב בגב הספר:
“הסופר בודה מציאות מקבילה, מעין אנגליה אלטרנטיבית, אשר בה בתחילת שנות השישים, חוסלו הסרטן ומחלות הלב”.

המידע הזה רלוונטי מאד לסיפור העלילה אשר מסופר מפיה של קתי, הדמות המרכזית, בסוף שנות התשעים של המאה ה- 20, כשהיא בת שלושים ואחת.

קתי, רות וטומי הם שלישייה בלתי נפרדת. הם עוברים הרפתקאות ביחד וחווים סיפור אהבה מלא תהפוכות שסופו נקבע מראש אבל בשלב המוקדם, שבו מתחיל הסיפור, הם כמובן אינם יודעים זאת מכיוון שהם אינם יודעים מיהם ומהו ייעודם בעולם שבו הם חיים.

קשה לכתוב סקירה עם פירוט העלילה מכיוון שכל מילה תהווה ספויילר ולכן אכתוב בקצרה על העלילה בעיקר בשליש הראשון של הספר.

בחלקו הראשון של הספר אנו עדים לקבוצת נערים ונערות שגרים בפנימייה סגורה ומקבלים חינוך קפדני מה”משגיחים” שלהם. הם לומדים לשים דגש בעיקר על אומנות ויצירותיהם נשמרות בגלריה מסתורית.

הנערים אינם יודעים איך הגיעו לפנימייה, מאיפה הגיעו ומדוע הגיעו. הם אינם יודעים אם יש להם משפחות ומדוע הם מנותקים מהעולם החיצוני שעליו הם לא יודעים כמעט דבר.

מכיוון שהם חיים ביחד, נוצרות ביניהם חברויות וכך נוצרת השלישייה: קתי, רות וטומי.

כאשר הנערים והנערות מתבגרים הם מתחילים לשאול שאלות לגבי זהותם וייעודם. לאט לאט מתגלים פרטים עליהם ועל המטרה שלמענה הם הגיעו לחיים.

הרבה סודות ואי ודאויות יש בסיפור וכאשר הם מתבהרים, הגיבורים צריכים להתמודד עם הגילויים החדשים והמטרידים.

בסיפור מתוארת החברות בין שלושת הגיבורים הכוללת עליות ומורדות רבים. מעורבים בה שלל רגשות כגון קנאה, אהבה, סקרנות, עזרה, דאגה, התמודדות עם אובדן, כאב, פרידות  וגם סקס והמון חלומות לעתיד.

יש פה עולם מקביל ודמיוני שנבנה כמראה לעולם שלנו. כידוע, העולם מתפתח בקצב מסחרר וייתכן מצב שבעתיד, לאור הטכנולוגיה המתקדמת, אנו עלולים להיקלע למצבים שבהם מצד אחד נרצה לייצר עולם משופר, עם נתינה גדולה כך שתיווצר אפשרות למצות את החיים בו בצורה מקסימלית, כלומר נשאף ליצור מעין עולם מושלם ללא בעיות ומחלות אבל מצד שני בדרך לשם אנו עלולים להעמיד במבחן את הערכים המוסריים שלנו בתור בני אנוש, כאשר בכל מצב ובכל עולם שהוא, המוות הוא תמיד הסוף הידוע מראש, הוא הגורל שאי אפשר להתחמק ממנו.

מיהם אותם נערים ונערות? לשם מה הובאו לעולם? מהו גורלם?

תקראו ותגלו. ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

לעולם אל תיתן לי ללכת (2005) הוא פסגת יצירתו עד כה של קזואו אישיגורו, הסופר הבריטי ממוצא יפני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 2017. זהו רומאן רב־עוצמה ומרתק, עדין רגש, “המדויק והנוגע־ללב שבספריו” (‘האובזרוור’). הוא מסופר מפי המספרת שלו באוזני עמיתיה בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, ולכן, בניגוד לטענה הנפוצה, אין בו שום דבר עתידני, וגם לא נבואות של מדע בדיוני.

אישיגורו בודה כאן מציאות מקבילה, מעין אנגליה אלטרנטיבית, אשר בה, בתחילת שנות השישים, חוסלו הסרטן ומחלות הלב. על רקע זה הוא מספר סיפור אהבה מתמשך ושובר־לב בין שתי צעירות וצעיר, קשר שמוטל עליו צלו הכבד של מסלול חיים אשר שלביו, מטרתו וסופו קוּבּעוּ מראש, ללא מפלט.

בשליש הראשון של הרומאן אנו עדים לתמונת חייה של חבורת נערים ונערות, המתגוררת בשלווה אידילית בפנימייה מופתית המטפחת את חניכיה באמצעות אמנות וספרות, תחת עינם הפקוחה של “משגיחים” נאורים. אומנם לא ברור מאין הגיעו לשם הנערים, שכאילו אין להם כלל משפחות, ומדוע הם מנותקים לחלוטין מן העולם החיצוני, שעליו יש להם רק מושג קלוש.

בטפטופים אפקטיביים הולך ונבנה אצל הקוראים חשד מטריד באשר לגורל המוזר של הצעירים הללו, שגם הם־עצמם, כמו הקוראים, יודעים ואינם יודעים מהו הייעוד המשַׁווה ערך לחייהם, ייעוד אשר למענו צומצמה כל הווייתם.

העולם שברא אישיגורו מטיל אלומת אור על חיינו־שלנו, חיים שבהם הנפש הייחודית, האוטונומית, והחירות של הפרט לשלוט בגורלו, הן רק אשליה, והחִברוּת הופך אותנו בלי משים ליצורים שימושיים, כמו מתוכנתים למסלוליהם, לאנשים ‘משוכפלים’, שדיבוריהם, מחוותיהם ומעשיהם הם ‘ציטוטים’. כך שב אישיגורו ומגלה – כפי שכתבו עליו שופטי הנובל – “את התהום שמתחת לתחושה הבדויה של הקשר שלנו עם העולם”.

תגובות

תגובות