כל השטויות האלה

הסקירה שלי:

רומן חברתי מעניין שמתאר את מצריים דרך העיניים של הדור הצעיר שחי בה באמצעות סיפורים שמסופרים על ידי נהג מונית לעורכת דין שהכיר.

יש בספר המון ביקורת על השלטון, בשילוב הומור וגם הבעת רגשות דרך הסיפורים.

בספר ניכר הייאוש של הדור הצעיר מהתנהלות השלטון במקביל לתיאור השאיפות והחתירה לחופש ולשחרור.

בספר מתוארים ההפגנות והמחאות כנגד השלטון, החברויות שנוצרו, פרשיות אהבים, פעילויות אומנותיות, פוליטיות ותרבותיות, מערכת המשפט במדינה והחיים הציבוריים במצריים.

הספר מכיל גם מספר סצנות סקס מפורטות בין השניים שמשולבות בין הסיפורים.

בתחילת הספר מופיעה אזהרה לקוראים:

"זוהי פנייה לבעלי לב חלש ורגישות מוסרית, דתית ולאומית, שלא יקראו את הרומן הזה. זכותנו לפרסם את הסיפורים מבלי לכפות על איש לקרוא אותם, הבחירה בידי הקורא, והוא שיישא שאחריות לפגיעה ברגשותיו".

אמל היא עורכת דין שריצתה שנת מאסר בכלא המצרי לאחר שפעלה נגש המשטר. היא מתעוררת בבוקר לאחר שהייתה במסיבה, ומגלה שלידה במיטה שוכב עומר, נהג מונית צעיר שפגשה במסיבה.

היא מתכננת לעזוב תוך יומיים ולחזור למדינתה. היא מספרת לו את קורותיה ובתמורה מבקשת שיספר לה את סיפורו.

הוא מספר לה על אביו שחתר נגד השלטון ונמצא בכלא, על ילדותו הקשה, על החברים שלו שחלקם הצטרפו לארגונים איסלאמיסטים, ג'יהדיסטים ולאחים המוסלמים. הם נהגו ללכת  יחד למשחקי אולטראס ומשם השפיעו אחד על השני והצטרפו גם למהפכה בכיכר תחריר.

הרחובות מלאים בעצרות מחאה, הפגנות הכוללות אלימות, אונס נשים ואפילו רצח. הם החלו להשתמש בכוח כדי לנקום כי הגיעו למסקנה שהרשעים מבינים רק כוח.

"זהו ג'ונגל, ובג'ונגל רק כוחך ערב לחייך".

הרבה חברים שלו נהרגו, מבין אלה ששרדו, הרבה נשארו פצועים נפשית.

קיימת הפלייה מגדרית ונגע לליבי הסיפור על זוג הומואים שהיו שותפים בחברה שהקים שנאלצו לחיות בסתר כי התייחסו אליהם כאל סוטים, חסרי תקנה וחלאות אדם.

דרך הסיפורים לומדים להכיר את אופייה של מצריים שהיא מדינה תוססת וסוערת, רוויה במהפכות, הפגנות, מחאות, על הדור הצעיר שנע בין ייאוש, תסכול ואכזבות לתקוות. הם רוצים להילחם על החופש, לשנות את המצב כדי שיהיה להם יותר טוב בעתיד.

הסיפורים בחלקם עצובים והמספר מצטייר כאדם דכאוני ומיואש שאיבד את התקווה. השומעת, היא אופטימית מטבעה, והיא מציעה לפעמים סוף שונה וטוב יותר לסיפורים שלו.

היא מנסה לעודד אותו, היא מציעה לו להכיר אנשים, ללמוד ולנסות לתקן את החורבן שקיים במדינה ועל ידי מעשים יוכל למצוא דרך לצאת מהדיכאון.

בפרק האחרון כל אחד מספר איך הוא רואה את הסיפור של שניהם ומנסה לחזות את העתיד באשר למה שיקרה ביניהם.

ספר שמעורר הרבה מחשבה.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

"זוהי פנייה חמה לבעלי לב חלש ורגישות מוסרית, דתית ולאומית, שלא יקראו את הרומן הזה. זכותנו לפרסם את הסיפורים מבלי לכפות על איש לקרוא אותם. הבחירה בידי הקורא, והוא שיישא באחריות לפגיעה ברגשותיו."

אַמַל, עורכת דין צעירה שהשתחררה זה עתה מהכלא המצרי לאחר שנת מאסר באשמת פעילות נגד המשטר, מקיצה משנתה במיטה לצד עוֹמַר, נהג מונית צעיר וחסר אמצעים שפגשה במסיבה. לרשותם עומדות שתי יממות לפני שתיאלץ לעזוב את המדינה לעד. דרך המפגש בין השניים אנחנו מגלים את מצרים על כל רבדיה – תוססת, סוערת, ומהותה תמהיל של ייאוש ותקווה.

כל השטויות האלה הוא הפגנת יכולת מעוררת השראה של אמן הסיפור עז אל־דין שוכּרי פישר. זהו רומן חברתי, שזור הומור, נוגע ללב ומעורר מחשבה על מצרים כפי שהיא נראית מבעד לעיני צעיריה.

שוכּרי פישר, איש אקדמיה ודיפלומט מצרי בעברו, ששירת בין השאר בישראל ומילא שורת תפקידים באו"ם, הוא מחברם של תשעה רומנים. ספריו זכו לשבחי הביקורת ולאהדת הקוראים. כמה מהם היו מועמדים לפרס הבינלאומי לסיפורת ערבית ("הבּוּקר הערבי"), תורגמו לשפות רבות ואף עובדו לסדרת טלוויזיה בנטפליקס. כיום הוא מרצה בכיר באוניברסיטת דרטמות' בארצות הברית, ומאמרי פרשנות וטורי דעה פרי עטו מתפרסמים בעיתונים ובכתבי עת מן השורה הראשונה בעולם.

"תערובת מבריקה של הומור וביקורת." – The New York Review of Books

"באומץ, בתעוזה ובכנות כובשת, שוכרי פישר נותן קול לתסכולים ולשאיפות של דור שלם." – The Washington Post

"עז אל-דין שוכּרי פישר נכנס רשמית לקאנון של הרומן הערבי המודרני." – אל–אהראם