ימיה האחרונים של ראביט הייז

הסקירה שלי:

ספר שמאד נהניתי לקרוא. אמנם הוא עצוב והסוף ידוע מראש אבל הוא כתוב נפלא והוא מעביר מסר חשוב: אין כמו משפחה! מומלץ מאד!

ראביט הייז, אישה חד הורית בת ארבעים, חולה בסרטן השד והיא בשלב סופני. היא מועברת להוספיס כדי להעביר את ימיה האחרונים תחת השגחה וקבלת משככי כאבים. המשפחה כל הזמן סביבה.

אמה ואביה עדיין לא מסוגלים לקבל את הבשורה ולכן ממשיכים לחפש טיפול שיבריא אותה. אחותה ואחיה נמצאים איתה הרבה. בתה גם כן לא מסוגלת לחשוב על מותה הקרב של אמה ולכן היא מכחישה.

הסיפור עובר מההווה לעבר, לימי ילדותה של ראביט הייז, לחבר ילדות שלה, ג’וני, שהיא היתה מאוהבת בו. בילדותה, אחיה הקים להקה וג’וני היה חבר בה. ראביט היתה לצדו של ג’וני באש ובמים. סיפור החברות ביניהם מרגש מאד.

ראביט מתמודדת עם מותה הקרוב באופן ראוי להערצה. יש המון הומור בספר גם מצדה של ראביט. היא דואגת שלבתה יהיה איפה לגור לאחר שתיוותר לבדה וכמובן שמשפחתה עומדת לצדה גם בנושא הזה.

המשפחה מסורה אליה, עוטפת אותה בחום ואהבה, לא משאירה אותה רגע לבדה עד ליום מותה. אין כמו משפחה בעיקר ברגעים הקשים, למדתי את זה בעצמי. ולכן תשתדלו לא לריב, היו סובלנים, שימרו היטב על הקשר עם המשפחה כי משפחה זה קשר דם ובשעת צרה המשפחה היא זאת שתעמוד לצידך. ספר מקסים! ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

ראביט הייז אוהבת את חייה, על אף פשטותם, ואת האנשים יוצאי הדופן שמאכלסים אותם. היא אוהבת את בתה הנמרצת ג'ולייט, את משפחתה הססגונית, הלא מרוסנת ואת הגבר היחיד שתופס מקום בלבה – ג'וני פיי.
אבל מסתבר שלחיים יש תוכניות אחרות עבור ראביט, והיא בסדר עם זה. מפני שגם לה יש תוכניות עבור החיים, ורק קומץ ימים לממש אותן.
ימיה האחרונים של ראביט הייז הוא סיפור מרגש ומצחיק מאוד על היכולת למצוא קלילות ורגעי עונג גם בזמנים האפלים ביותר שמזמנים לנו החיים, והוא מציב את אנה מקפרטלין כבוראת עלילות סוחפות שכמעט נקראות מעצמן וגיבורים שחודרים אל הלב ומציבים בפנינו את השאלה החשובה ביותר: מה הם הדברים ששווה לחיות למענם.