חיים

הסקירה שלי:

אני מאד אוהבת את הכתיבה של גיל הראבן ולכן ממש שמחתי שיצא ספרה החדש.

מדובר בספר מיוחד שמספר סיפור חיים של קבוצת חברים מירושליים מתקופת הילדות ועד היום. הסיפור מתחיל בבי"ס יסודי וממשיך לשלבי החיים השונים של החבורה: בגרות, צבא, נישואים, ילדים וגם גירושים.

הספר נוגע בנושאים שמדברים אל כולנו כמו: אהבות, פרידות, חתונות, קנאה, רכילות, שמחות וגם אסונות.

אין פה עלילה ולא מתח. הסיפור מתפתח לאט ולכן לדעתי לא כולם יתחברו לספר. אני נהניתי לקרוא, אהבתי את הכתיבה ואני ממליצה בחום למי שיש לו סבלנות ומחפש משהו שונה.

מסופר על חבורה של חמישה אנשים: ליאור, יואש, אביטל, קסניה, ועינת.

הסיפור מתמקד בעיקר ביואש וקסניה והיחסים ביניהם. הקשר ביניהם התחיל כאשר יואש זרק עליה כסא בבית הספר שפגע בפניה ומאז היא הפכה אותו ל"עבד" שלה. מאותו יום נקשר ביניהם קשר גורלי שלא ניתן לנתקו למרות המרחק הפיזי שנוצר ביניהם עם השנים, שכן קסניה טיפחה קריירת משחק בחו"ל ויואש חי בארץ.

יואש הוא טיפוס אדיש שלא מוצא את עצמו. הוא חושב הרבה על מוות, מחליף נשים, מארח בביתו כל מיני טיפוסים ובסוף הופך להיות ספר במספרה.

קסניה היא ההיפך ממנו, היא סוערת, מלאת אנרגיה, דרמטית, אוהבת הרפתקאות, חולמת על קריירה מצליחה ואקטיבית מאד.

הקשר ביניהם תמיד היה נושא לשיחה בין החברים. אף אחד לא ידע האם זהו קשר חברי בלבד או שמא יש ביניהם יחסים מעבר לחברות. לקראת סוף הספר יתבהרו הדברים.

הסיפור מתאר גם את חייהם של שאר הדמויות והקשרים ביניהם. יש גילויים והפתעות והאינטראקציה ביניהם מעניינת.

זהות המספר נשמרת בסוד לאורך הסיפור וכשהיא מתבררת בסופו, היא מעוררת הרבה מחשבות.

משפט שאהבתי במיוחד וממחיש את שמו של הספר ומהותו:

"לחיות את החיים – זה הכי חשוב. המוות נתפס כתמריץ, איום מערכתי שכל תכליתו היא להגביר מוטיבציה".

קריאה מהנה!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

"חיים", רומן פרי עטה של גַיל הראבן, מגולל את סיפורה של קבוצת חברים ירושלמית לאורך עשרות שנים – מבית הספר היסודי, אי-אז בסוף שנות השבעים, ועד ימינו אלה. אירועים היסטוריים באים והולכים, אהבות נוצרות ומסתיימות, ובתווך – פרידות, חתונות, גירושים, שמחות ואסונות שחווים בני החבורה. יואל המתחכם, ליאור הקמצן, יואש האדיש, אביטל טובת הלב, קסניה הדרמטית, עינת האחראית – כולם, ולצדם בני משפחותיהם, מתוארים בין דפי הרומן, עד שבסיומו נדמה לקוראים כי גם הם חלק מהחבורה.

בלב הסיפור עומד הקשר החברי ארוך השנים של קסניה ויואש: קשר של ניגודים, לכאורה, שמתחיל בכיסא שזרק יואש ופגע בפניה של קסניה, ונמשך בתהפוכות חיים מפתיעות. אבל מיהו המספר הלא מהימן שמגולל את הסיפור כולו, בשם החברים? רק בסוף הרומן תתבהר התעלומה הזאת, וכמו תדרוש מהקורא לשוב ולקרוא מחדש את הסיפור בעיניים אחרות.

"חיים" הוא רומן מקורי ושאפתני: רב גיבורים ורב עלילות משנה. שום אדם אינו אי, ואינספור המגעים והחיבורים בין הדמויות יוצר גשטלט שדומה מאוד לחיים עצמם. כתיבתה של גיל הראבן שוצפת ונעה כמו מי נהר: לרגעים גולשת במורד ערוץ, ולרגעים מתפצלת לערוצי משנה ששבים ומתאחדים בסופם עם הזרם המרכזי. לעתים נעה במהירות על פני שנים, ולעתים מתעכבת על רגע מסוים בעל משמעות.

גַיל הראבן היא כלת פרס ספיר לשנת 2002 ("שאהבה נפשי"), ומחברת הספרים "השקרים האחרונים של הגוף",  "לב מתעורר", "אני ליאונה" ו"אנשים טועים", שראו אור בהוצאת אחוזת בית. "חיים" הוא ספרה השמונה-עשר.