הר האושר

הסקירה שלי:

זהו ספרו האחרון של אמיר גויטפרוינד ז”ל שנפטר בנובמבר 2015. עצוב לדעת שלא יהיו לו עוד ספרים, הוא בהחלט אחד הסופרים המוכשרים שהיו לנו בישראל.

הר האושר הוא ספר מורכב עם דמויות מורכבות. הוא ספר עצוב עם דמויות בודדות אבל עם זאת הוא מאד אופטימי ומשאיר תקווה לשאוף לאושר, כי הכל אפשרי.

בספר ישנם שני גיבורים מרכזיים: שירי, אישה ישראלית צעירה שעדיין אין לה מקצוע, גרה בחיפה. היא עובדת בעבודות זמניות ומחפשת את עצמה וגבר שוודי כבן חמישים, פרופ’ סמואל ניטר, שמתפרנס מהרצאות וגר בשטוקהולם.

יום אחד פרופ’ ניטר מגיע לארץ כדי להרצות בנושא ליל הבדולח והוא מתיישב בבית קפה. שירי מגיעה לפגישה עם לקוח במסגרת עבודתה במשרד יחסי ציבור באותו בית קפה.

כשפרופ’ ניטר הולך לשירותים, שירי חושבת שהוא שכח את הקלסר שלו בטעות ולוקחת אותו כדי להחזיר לו. בנתיים הוא חושב שהקלסר נגנב עד ששירי מגיעה אליו וככה מתרחשת ביניהם הפגישה הגורלית.

הסיפור נע בין עבר להווה. לאט לאט מתגלים פרטים מהעבר המשפחתי של שירי ומעברו של פרופ’ ניטר.

הסיפורים של המשפחות מרגשים, עצובים וטומנים בתוכם סודות וקשיים. בין היתר מופיע סיפורו של אביו של פרופ’ ניטר, של סבה וסבתה של שירי, של אביה הנכה של שירי, דויד.

העלילה בספר איננה העיקר אלא הדמויות המורכבות מלאות הבדידות והעצב ששומרות על אופטימיות ומקוות בעתיד לעלות על הר האושר.

ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

בשישי בבוקר, 27 בנובמבר 2015, עוד חיכו לאמיר כמה שאלות עריכה, נגיעות אחרונות לפני שהר האושר יורד לדפוס. בשישי בלילה אמיר מת. המטוטלת נעה מיֵש לאֵין. איש לא יוכל עוד לשאול אותו שום דבר, אף פעם, גם לא את הזעירה שבשאלות. המטוטלת הזאת לעולם לא חוזרת לאחור.
הר האושר הוא היצירה המרכזית שעליה שקד אמיר בשנת חייו האחרונה. כפי שעשה לכל אורך דרכו האמנותית, הוא הלך בה הלאה מספריו הקודמים אל מחוזות חדשים, וברא לתוכה את דמויותיו הגוטפרוינדיות המופלאות, החיוניות להדהים, הנטועות בתוך חייהן הספרותיים באופן כה מוחשי עד שקשה להאמין שהן פרי דמיונו – שהרי אי־שם בעולם בוודאי ישנם או היו סבא לולק משואה שלנו, והדוד לוי מאחוזות החוף, וחיים אברמוביץ´ מהעולם, קצת אחר כך, ומיכל מבשבילה גיבורים עפים, ושפר צור ממזל עורב, ויונה מרלין מאגדת ברונו ואדלה…
הר האושר הוא לא סיפור על אושר. ברגעים רבים הוא מצחיק מאוד, אבל הצחוק הזה מבעבע בתוך קלחת של עצב. הוא ספר אופטימי מאוד, אבל האופטימיות שבו ניזונה מן החומר המפחיד של הרִיק. מככבים בו אישה ישראלית צעירה שמחפשת את דרכה המקצועית ואת דרכה בכלל, וגבר שוודי באמצע חייו, אקדמאי שחוקר את המשמעות המילולית המדויקת של טקסטים היסטוריים מרכזיים, ושני אלה מוטחים זה בזה באופן שיוצר שרשרת מרתקת של תגובות. הר האושר הוא ספר שנע בין חיפה לסטוקהולם, ובוחן את הקונפליקט שבין הפחד מהאחר לבין המשיכה אליו. זהו ספר שפורט על מיתרי המחשבה העמוקה, אך ככל ספריו של אמיר, מניע בראש ובראשונה את מצולות הלב.
הר האושר הוא ספרו השביעי של אמיר גוטפרוינד, שמת בגיל 52, בתום שנה שבה חתר בכל כוחו אל הדברים שעוד רצה להספיק לכתוב, והותיר אחריו קהל עצום של קוראים ואוהבים.
הילה בלום