העץ של בני טורג’ה

תמונה של הספר

מחבר: פיליפ קלודל, הוצאה לאור: תמיר סנדיק, תרגום: שי סנדיק, מס' עמודים: 216.

הסקירה שלי:

יצירה ספרותית מענגת שמתעסקת בנושא החיים והמוות האורב להם.

הקריאה לא קלה, השפה עשירה ולעיתים פיוטית והספר נקרא לאט לאט. מי שרוצה לקרוא ספרות איכותית באמת, ממליצה בחום על הספר הנפלא הזה!

הספר מכיל בתוכו המון משפטים חשובים ועמוקים, מלאי תובנות מהחיים ופשוט רציתי למרקר כמעט את כולו. יש קטעים שקראתי שוב ושוב בכדי להיכנס לעומקו של עניין ולהבינם עד הסוף. בהחלט שווה את ההשקעה, ספר שמעלה שאלות ותהיות שכולנו צריכים ונצטרך להתמודד איתם בחיינו.

הסיפור מתחיל בביקורו של הגיבור באינדונזיה אצל בני הטורג’ה. שם הוא לומד כי כשמישהו מת, עורכים לו לוויה ארוכה מאד ואת הילדים הם קוברים בתוך גזע של עץ כך שכשהעץ יצמח, המת יתקרב לשמיים ביחד איתו.

יום אחד, הגיבור מקבל שיחת טלפון מחברו הטוב ביותר והוא מספר לו כי הוא (החבר) חולה בסרטן קטלני. מאותו יום מעסיקות את הגיבור מחשבות על המוות ועל משמעות החיים.

הוא מלווה את חברו בשעת מחלתו, החבר מצליח להבריא אך הסרטן מכה בו שנית. המוות ממשיך להעסיק את מחשבותיו של הגיבור גם לאחר מותו של חברו. הוא מתלבט בשאלות של מהם חיים משמעותיים, מהי המשמעות האמיתית של לחיות, איך נדע שמיצינו היטב את החיים ועוד.

לגיבור יש שתי נשים שהוא מבלה בחברתן: גרושתו שאיתה הוא נפגש מדי פעם ושכנתו שעימה הוא יוצר קשר קרוב שמתפתח לזוגיות.

בספר מוזכרים המון ספרים מפורסמים, שניהם חובבי ספרות טובה. ישנו קטע מרגש מאד לקראת הסוף, כשהגיבור לוקח את חברו הגוסס בכסא גלגלים למסעדה והחבר מזהה שם את הסופר מילן קונדרה והוא מתרגש כל כך ומבחינתו זה רגע מאד משמעותי שבשבילו היה שווה לחיות.

הגיבור הוא בימאי וכותב תסריטים ובספר מוזכרים כמה מסרטיו. הוא מספר כי כתב את הסיפור על חברו כי זאת הדרך שלו להנציח את חברו. החבר שלו יישאר בספר לנצח, החברות ביניהם קיימת בתוך דפי הספר לנצח ולכן באיזשהו מקום הסיפור הזה הוא החדר של חברו ובעצם גם קברו, בדיוק כמו העץ של בני טורג’ה.

סיפור מרגש על חברות אמיתית, על החיים ומשמעותם לצד המוות שאין מנוס ממנו. ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

מותו בטרם עת של חבר קרוב מעמת את גיבור ספרו החדש של פיליפ קלודל עם שאלות קיומיות שעניינן החיים, המוות והמקומות שבהם הם נושקים זה לזה.     “מה זה אומר להיות חי? במבט ראשון הדבר נדמה מובן מאליו. ההפרדה בין החיים למתים. להימצא בקרב החיים. פשוט לחיות. אבל מה המשמעות, המשמעות העמוקה, של ההוראה “חֳיֵה”? כשאני נושם והולך, כשאני אוכל, כשאני חולם, כשאני משתין, האם אני חי עד תום? מהי דרגת החיים הגבוהה ביותר? האם יש מצבים שונים שמאפשרים לנו לדעת אם אנו חיים בהם יותר או פחות?”   העץ של בני טורג׳ה נע בין שתי נשים מופלאות, בין העבר וההווה, בין זיכרונות מרים שהזמן ריכך ורגעים של חסד שהעצים. קלודל מוביל את קוראיו למפגשים מרגשים ובלתי צפויים הסובבים סביב המקום שממלא המוות בחיינו, ומעלה על נס את ההבטחה שצופנים בחובם החיים.

תגובות

תגובות