העפיפון

הסקירה שלי:

סיפור מרגש המתרחש בהודו הענייה ומתחיל במפגש מיקרי בין אישה מתאבלת לילדה שותקת.

סיפור על התמודדות עם אובדן, על נסיון שיקום וריפוי בעזרת מעשים, על נתינה, על הגשמה עצמית, על חברות, על הרגשת שייכות, על מציאת הייעוד בחיים, על הגשמת חלום ועל המאבק להעלאת מעמד האישה.

סיפור שמוכיח שלא חייבים קשר דם כדי להיות משפחה, אחות, בת או אמא ושהחיים ממשיכים תמיד למרות הכל.

ממליצה בחום!

לנה הייתה מורה, היא איבדה את בעלה בעקבות אסון נוראי. היא מחליטה לנסוע להודו כדי לנסות להשתקם. היא מתכננת לפתוח בית ספר בשכונה הענייה במהבליפורס כדי להקנות השכלה לתושבים ובכך לשפר את חייהם למען עתידם. היא מאמינה שזוהי בשבילה יוזמת הישרדות ובזכות העשייה היא תצליח לשקם את עצמה.

כל בוקר היא שוחה באוקיינוס להנאתה וצופה בילדה עם עפיפון. יום אחד לנה נסחפת לתוך הים, הילדה רואה, קוראת לעזרה והיא ניצלת בזכות קבוצת הנשים "הבריגדה האדומה".

לנה מגלה שבהודו יש מוקצים הנקראים "דאליה" שהם קהילה מנודה, טמאה והם מגורשים מהחברה. בקהילה הזאת הבנות נחשבות נחותות עוד יותר מהבנים.

גורל הבנות לא מעניין אף אחד, הן מופקרות, נאנסות על בסיס יומיומי, אנאלפביתיות ומשועבדות.

לצורך הגנה על הנשים הוקמה "הבריגדה האדומה" בראשות פריטי שהן כולן ניצולות וקורבנות של אונס. הן התארגנו כדי להגן על בטחון הנשים. הן מסיירות, מתערבות ורודפות אחרי תוקפים ואנסים. הן גדלו והקימו סניפים בכל רחבי המדינה.

לנה רוצה להודות לילדה שהצילה אותה, היא מאתרת אותה ומגלה שהיא עובדת במסעדה של בן דודה שמעביד אותה קשה ומנצל אותה. היא מעולם לא למדה והיא לא מדברת בעקבות טרגדיה שעברה.

לנה מחליטה ללמד את הילדה לקרוא ולכתוב ומקווה שהיא גם תחזור לדבר ותוכל לספר לה מדוע היא שותקת.

לנה גם חוברת לפריטי וביחד הן מנסות להילחם למען הכרה במעמד האישה. הן מנסות להציל נשים שמשודכות לגברים בגיל צעיר ומיועדות לחיים של עוני וניצול.

לנה עוברת עליות ומורדות במהלך הניסיון להקים בית ספר. קורה אסון שגורם לה להרגיש רגשות אשם, היא מרגישה שהיא משלמת עכשיו את המחיר של שאיפותיה. המקרה מחזיר אותה לאסון האישי שלה, היא נכנסת לדיכאון ורוצה למות ולוותר על הכל.

כשהכל כמעט מתרסק, קורה עוד אירוע שגורם לה לחשב מסלול מחדש, אולי הפעם תוכל לעשות מעשה ולמנוע את האסון הבא.

"החיים תלויים על חוט בלבד, חוט של עפיפון שמחזיקה ילדה. חוט שקושר ביניהן עכשיו".

ממליצה לקרוא את האפילוג המרגש והנוגע ללב בסוף הספר.

הסוף מלא תקווה והותיר אותי עם חיוך גדול.

קריאה מהנה!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

מפגש מרַפֵּא בין אישה רדופה, צעירה חמת מזג וילדה צנומה בלב הודו המיוסרת.

בעקבות אסון שטילטל את חייה, מחליטה לנה לעזוב הכול. היא נוסעת להודו, למפרץ בנגל, כדי לנסות להשתקם. נרדפת על ידי רוחות העבר, היא מוצאת שלווה רק בשחייה באוקיינוס ההודי בשעת הזריחה. בחוף הים הנטוש היא מבחינה מדי בוקר בילדה קטנה, לבדה, משחקת בעפיפון.

יום אחד לנה נסחפת לתוך הים, וכשהילדה רואה זאת היא מזעיקה עזרה. לנה ניצלת בנס על ידי "הבריגדה האדומה", קבוצת הגנה עצמית לנשים שמתאמנת בסמוך. כשהיא מבקשת להודות למצילה שלה, מתחוור לה שהילדה עובדת ללא הפסקה במסעדה של בן דודה, שאסף אותה אל ביתו ומנצל אותה. היא מעולם לא למדה בבית הספר, והיא מתבצרת מאחורי אילמוּת.

מה מסתירה השתיקה שלה? ומה הסיפור שלה? בעזרת פְּריטי, מנהיגת הבריגדה הצעירה והקשוחה, לנה תנסה לחשוף את סודותיה של הילדה. כצעד ראשון, היא מחליטה ללמד אותה קרוא וכתוב. כך מתחילה הרפתקה מהולה בתקווה וכעס, חופש מול מסורת, וחלום לשנות חיים באמצעות השכלה.

"מסעיר. סיפור יפהפה על שיקום ונתינה." – לה פריזיאן

"ספר נדיב ואמיץ על שחרור האישה." – לה פיגארו ליטרר