הסיפור של שם המשפחה החדש

הסקירה שלי:

מי שקורא את הרומנים הנפוליטניים תוהה לא אחת מיהי הגאונה, אלנה או לילה? אני חושבת שהגאונה האמיתית היא הסופרת בעצמה. סופרת מוכשרת מאד. ספר שכולו תענוג! ממליצה בחום!
זהו החלק השני (מתוך ארבעה) של הרומנים הנפוליטניים. החלק הראשון "החברה הגאונה" סיפר את קורות חייהן של החברות, אלנה ולילה עד גיל 16. החלק הזה ממשיך בדיוק מאותה נקודה בה הסתיים החלק הראשון: חתונתה של לילה. החלק הזה מספר לנו על חייהן מגיל 16 ועד גיל 23, בין השנים 1960 עד 1966.

לילה התאהבה והתחתנה. עם מי היא התחתנה? האם היא מכירה באמת את בעלה? לילה עומדת לגלות שנישואיה בכלל לא קלים כמו שחשבה. למרות שבעלה עשיר ולכאורה יש לה הכל, חייה בכלל לא פשוטים, היא חווה אלימות ובדידות.
חברתה, אלנה, ממשיכה ללמוד ונוסעת לפיזה להמשך הלימודים. בעוד שהלנה מתקדמת יפה בלימודים, לילה הולכת ודועכת.

הקשר ביניהן לא רציף. הן נפגשות לתקופה ואחר כך מתנתקות. למרות הניתוקים, הן משפיעות האחת על השניה בלי שהן אפילו מודעות לכך.
הקשר ביניהן רווי יחסי קנאה ושנאה. לילה מקנאה באלנה על לימודיה, אלנה מקנאה בלילה על נישואיה ועושרה. יש ביניהן תחרות גדולה למרות שהן לא מדברות על כך ביניהן.
התחרות ביניהן היא על הידע והלימודים אבל גם על גברים. בחלק הזה אנו עדים לסיפור עצוב ומרגש על אהבתן לבחור אחד ונסיון מצד שתיהן להשיגו.

הסיפור מלא התרחשויות ואין בו רגע דל. תיאורי השכונה בנאפולי, האנשים המתגוררים בה, חוסר ההשכלה שלהם, המריבות והסכסוכים ביניהם, התחרות העסקית והאישית, הבגידות, האהבות והרכילויות.
למרות כל מה שתיארתי, הקנאה והתחרות, הקשר בין השתיים כל כך חזק ומתחת לכל יש ביניהן אהבה חזקה ומחוייבות האחת כלפי השניה והן תומכות זו בזו בעת הצורך.
סיימתי את הספר וכולי צמרמורת … וואו איזה ספר! מחכה בקוצר רוח לתרגום החלק הבא. אל תפספסו את הספרים האלו, ממליצה בחום לרוץ ולקרוא! תענוג צרוף!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

המסע המהפנט בן ארבעת הכרכים, המסעיר את הקוראים בארבעים ארצות – מסע שנפתח ב'החברה הגאונה' – נמשך במלוא עוזו בכרך השני של הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה, 'הסיפור של שם-המשפחה החדש'.

הספר השני חובק כשבע שנים מחייהן של שתי החבֵרות, מגיל 16 עד 23, מתחילת 1960 ועד סוף 1966. פרנטה ממשיכה להחיות בו באמינות יוצאת-דופן את כל גלריית הדמויות הרחבה של השכונה, המוכּרת לנו מן הכרך הקודם – למעשה, ב-496 עמודי הספר לא נוספו יותר משבע-שמונה דמויות חדשות – אך התמורות בחיי כולן מדהימות. הספר כה מצליח להנחית שוב ושוב הפתעות מרעישות חדשות, עד ש'הטיימס' הלונדוני כתב על פרנטה שהיא מעין "בלזק הפוגש את 'הסופרנוס' וכותב מחדש את התיאוריה הפמיניסטית".

הקשר הסימביוטי הייחודי בין לִילה לאלנה עוד מעמיק בספר השני, חרף כל התהפוכות. אכן, נמצא בו יותר קנאה בין השתיים, יותר שנאה, וגם תחרות על בקיאות, על כתיבה, ואפילו על לבו של גבר; ילכו ויתרחבו תקופות של נֶתק בין השתיים; ובעוד אלנה נראית כמי שהולכת ובונה את עצמה, נדמית לִילה כמי שדווקא מוחקת את עצמה בהרס עצמי. ואף-על-פי-כן, עדיין כל אחת מן השתיים מממשת את חלומותיה של האחרת, נפרמת ונבנית מתוך מה שהיא לוקחת מחברתה, תוך כדי שהיא חווה את עצמה – במתח ובהיקסמות – לעומת האחרת, לנוכח מבטה המדומיין. בין המעשים הדרמטיים שעושה אלנה אין כמעט אחד שלא נועד להעמיד "מכת נגד" למה שנראה לה שעושה כרגע חברתה. והשורשים העמוקים שנטעה האחת באחרת אפילו בגיל עשר, מצמיחים משהו מרחיק-לכת עכשיו, בגיל 23.