הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו (החברה הגאונה: שלישי)

תמונה של הספר הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו (החברה הגאונה: שלישי)

מחבר: אלנה פרנטה, הוצאה לאור: הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, תרגום: אלון אלטרס, מס' עמודים: 427.

הסקירה שלי:

ספרי “החברה הגאונה” אלו ארבעה רומנים נפוליטניים מענגים שכתבה אלנה פרנטה (שם בדוי). זהו סיפורן של שתי חברות נפש, לילה ואלנה, שנולדו בנאפולי והיו חברות במשך כשישים שנה. כשלילה נעלמת בגיל 66, אלנה כנקמה מחליטה לכתוב את סיפורן לאורך השנים. כל כך כיף לקרוא, מעין טלנובלה מלאת הפתעות, תככים, קנאה, תחרות אבל גם חברות, תשוקה ואהבה.

זהו החלק השלישי מתוך ארבעה כרכים של “החברה הגאונה” שמתאר את קורותיהם של לילה ואלנה בשנים 1968-1970, כשהן בנות 24 – 32.

החלק הזה הוא הרבה יותר מורכב וקשה לקריאה מקודמיו. מי שלא קרא את הקודמים, ממליצה שלא יקרא את הסקירה שלי שכן היא מכילה ספויילרים מהחלקים הקודמים.

אלנה מאורסת לפייטרו, פרופסור באוניברסיטה. הם מתחתנים ואלנה עוזבת סוף סוף את נפולי הענייה. היא פרסמה לא מזמן רומן שהופך לרב מכר ונראה כי חייה מאושרים. נדמה כי היא הצליחה איכשהו להתנתק מאהוב נעוריה, נינו, שהיא חושבת שהוא אבי ילדה של חברתה לילה. לילה, חברתה מילדות, נשארה בנפולי. היא עזבה את בעלה והיא ובנה גרים אצל חבר ילדות שלה, אנצו. אנצו אוהב את לילה אבל לילה רואה בו ידיד. היא עובדת קשה במפעל לנקניקים.

התקופה היא תקופה של תהפוכות באיטליה, מרידות, התאגדויות, אלימות, פוליטיקה: ניאו-פשיסטים וקומוניסטים. זוהי גם התקופה של תחילת עידן המחשבים שלילה מצליחה להתברג לתוכו וכן תחילת רעיונות הפמיניזם שאלנה תומכת בהם.

הקשר בין אלנה ללילה לא קרוב כמו בעבר. הן בעיקר מדברות בטלפון. למרות המרחק הפיזי, עדיין יש ביניהן יחסי קנאה ותחרות מצד אחד וחברות עמוקה וחזקה מצד שני, מעין יחסי אהבה-שנאה.

למרות הכל, כשלילה נעשית חלשה וחולנית ומבקשת עזרה מאלנה עם בנה, אלנה מסכימה למרות שהיא בעצמה מגדלת ילדים משלה וגם לה קשה בחיים. אלנה מתייצבת אצל לילה ועוזרת לה להשתקם. היא גם שומרת על בנה במשך תקופה ארוכה כשלילה נוסעת לארגן את עתידה.

למרות שאלנה יצאה מנפולי מאחר וציפתה לעזוב את העבר הקשה ולפרוח במקום אחר, היא מגלה שנפולי לא עזבה אותה והחוליים של נפולי נמצאים בכל מקום גם מחוץ לעיר הולדתה. היחסים עם בעלה הולכים ומידרדרים ובנוסף הוא גם נכנס למריבות פוליטיות באוניברסיטה שבה הוא מלמד. אלנה מנסה לכתוב עוד רומן ולא מצליחה לכתוב משהו ראוי לפרסום.

יום אחד בעלה של אלנה מביא את נינו, אהוב הנעורים של אלנה, לביקור בביתם והיחסים בין השלושה מתוחים על סף פיצוץ. אלנה מנסה לשמור על ריחוק מנינו אבל בתוך תוכה יש רגש עמוק כלפיו שלא נותן לה שקט. מאותו רגע ישתנו חייה של המשפחה לחלוטין וממש לא ברור כיצד יסתיים המשבר.

דווקא לילה, שהיא זאת שנשארה בנפולי, מוצאת עבודה עם שכר גבוה ומצטרפת למאבק למען שיפור תנאי העובדים במפעל בו עבדה. אבל גם לה מחכות הפתעות.

יש בספר המון פוליטיקה ומאבקים ופחות דגש על תיאור היחסים האישיים בין החברות ולכן פחות התחברתי לחלק הזה מאשר לחלקים הקודמים אבל לקראת הסוף קורים כל כך הרבה דברים בחייהן של השתיים ובעיקר בחייה של אלנה והכל מתהפך בשנייה, הקצב של האירועים מהיר וממש לא יכולתי להניח את הספר מהיד. סיימתי לקרוא את החלק השלישי ומייד רצתי לקרוא את החלק הרביעי.

סדרה גאונה! ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

‘הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו’ – השלישי מתוך ארבעת כרכי ‘החבֵרה הגאונה’ – מלווה את לִילה ואת אֶלֶנה בעיקר בשנים 1968–1976, מגיל 24 שלהן ועד 32. בסוף הכרך השני היתה אֶלֶנה לאחר לימודיה באוניברסיטה בפיזה, ועל סף נישואים לפייטרו. היא פירסמה רומאן, העתיד להפוך לרב-מכר. לִילה, שזנחה את בעלה סטפנו, חיה בפרבר מרוחק של נפולי עם בנה הקטן ועם אנצו סְקאנו, שהיא נטתה לו חיבה עוד מילדותם. היא עובדת בפרך במפעל הנקניקים של ברונו סוקאבו.

ספרה המסעיר של פרנטה ממשיך לערבל עולם דמויות סגור. כמעט לא נושרות ממנו דמויות, ורק חדשות מעטות מתווספות. דמויות שכבר חשבנו שנפרדנו מהן לתמיד שבות אל מרכז העלילה, ותפניות לא-צפויות נוחתות עלינו חדשות לבקרים. מי שברחו מנפולי, ומן המנטליות שלה, ומן הדיאלקט ונעימת הדיבור שלה, עתידים לגלות שנפולי אוחזת בהם בחוזקה ולא מרפה, וכי כל העולם הוא בעצם נפולי. ומי שאינם יוצאים כל חייהם מנפולי, ואף חוזרים לשכונה, בכל-זאת עשויים להמריא גבוה ואולי יש להם “יותר סיפור”.

כך או כך, שתי הגיבורות נפתחות אל עולם שהשתנה עמוקות בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. זה עולם של מרד הסטודנטים ותהפוכות באוניברסיטאות; של אלימות פוליטית ורציחות מצד הניאו-פשיסטים ולא פחות מצד הקומוניסטים; של זמינותה של הגלולה למניעת היריון; של המחשבים הראשונים המסורבלים (החזון המופלג של לִילה הוא שיהיה מחשב בכל בית); ובעיקר של התפשטות החשיבה הפמיניסטית, שציידת הרעיונות הזריזה והחרוצה אֶלֶנה ממהרת לסגל לעצמה.

הקשר בין לִילה לאֶלֶנה בתקופה זו הולך ומצטמצם לחוט-הקול הארוך של הטלפון – השתיים הן זו לזו שתי ישויות מופשטות, שרק קולן מוחשי. לגבי לִילה קיימת אֶלֶנה המדומה, האמורה לחיות גם בשבילה ולממש את חייה האלטרנטיביים. ואילו לגבי אֶלֶנה קיימת לִילה מדומיינת כפולה, התמרור הנערץ של חייה וגם יצור אפל מעורר אימה, חברה שמעוררת תשוקה מתמדת שתיעלם, שתמות.

אלה שתי נשים חזקות השולטות כביכול בהתרחשות, מניעות את העלילה – אך לִילה מצליחה בכך מפני שהיא מסגלת לעצמה התנהגות ‘גברית’, ואֶלֶנה מפני שהיא מיטיבה להשתלט על שפת הגברים והלוגיקה שלהם. כאילו לשתיהן חסר החומר להיות אשה לעצמה, מחוץ לגברים.

תגובות

תגובות