המיילדת מוונציה

תמונה של הספר

מחבר: רוברטה ריץ', הוצאה לאור: כנרת זמורה דביר, תרגום: סמדר מילוא, מס' עמודים: 254.

הסקירה שלי:

הסיפור מתרחש בוונציה של המאה ה- 16. חנה אישה יהודייה, עקרה, מתפרנסת מהיותה מיילדת בגטו, היא נשואה לאיזק ואוהבת אותו אהבת נפש. איזק מנסה לפרנס את שניהם ומחליט להפליג למזרח הרחוק כדי לנסות את מזלו ולהתפרנס ממסחר. חנה מתנגדת להפלגתו ובצדק. איזק נשבה במלטה ומוצע למכירה.

 לילה אחר מגיע רוזן נוצרי לגטו יהודי שבו חיה חנה המיילדת היהודיה ומבקש שתסייע לאישתו הכורעת ללדת בייסורים שנמשכים כבר מספר ימים. באותה תקופה חל איסור על היהודים להגיש עזרה רפואית לנוצרים ולכן אם חנה תסכים היא תסכן את חיי כל היהודים בגטו.

 הרוזן מוכן לשלם לה סכום כסף רב שיספיק לה בכדי לפדות את בעלה השבוי במלטה. רב הקהילה אוסר על חנה לעזור לנוצרייה. חנה צריכה להחליט מה לעשות ומכאן העלילה הולכת ומסתבכת עקב החלטתה של חנה.

 הפרקים נעים בין קורות חנה בוונציה ובין קורות איזק במלטה. גם חנה וגם איזק עוברים תלאות וקשיים, רעב ועינויים, כל אחד במקום הימצאו.

 סיפור מרגש ונוגע ללב. יש אמנם קטעים לא אמינים בעיקר בסוף אבל זהו בהחלט ספר טוב,

ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

המילדת מונציה מספר את סיפורה של חנה, מיילדת יהודייה בוונציה של המאה ה-16, המתבקשת ליילד את אשתו של רוזן נוצרי. אם תיענה לבקשה, היא תסתכן במאסר על הפרת החוק נגד יהודים המטפלים בנוצרים; אם תיענה לבקשה והאֵם תמות, היא תסכן את הגטו היהודי כולו בפעולת תגמול. אבל בעלה של חנה שבוי, ושכירי חרב של מסדר אבירי מלטה דורשים ממנה כופר תמורת פדייתו מהשבי. את הסכום הגבוה הזה חנה תוכל להשיג רק אם תציל את אשת הרוזן וחשוב יותר – את יורשו.

המילדת מונציה נכתב מתוך רצון לכתוב היסטוריה של נשים ולהעמיד את סיפורן במרכזה של עלילה בתקופה שסיפורן אינו מתועד על דפי ההסטוריה. במובן זה מזכיר הספר את “האוהל האדום”. ריץ’ מספרת שהיא התאהבה ונוציה בכלל וברובע היהודי שלה בפרט ורצתה להבין הפער היומיומי בין ונציה העשירה והיפה לבין העליבות של הגטו היהודי. היא רצתה להבין את המרקם החברתי של העיר הקטנה בכלל ושל הקהילה היהודית בפרט. השנה בא מתרחש הספר היא השנה שבה המגפה תקפה את ונציה, וריץ’ משכילה לרדת לפרטים ההיסטוריים על דיוקם.

רוברטה ריץ’ מספרת היא כותבת מגיל צעיר מאוד, וגם כאשר היא עבדה כעורכת דין היא כתבה ספורים קצרים תוך כדי עבודה. כאשר חשבה לפרסם ספרים היא ניסתה לכתוב מותחנים על גיבורה דומה לה  – עו”ד לעניניי משפחה – אבל הגיעה למסקנה שהם לא טובים דיים, ולכן היא העדיפה לכתוב ממחוזות הדמיון בלי לשאוב מהמציאות היום יומית של חייה היא. התוצאה הייתה הרומנים היסטוריים שהמילדת מונציה הוא הראשון שבהם.

על כתיבה היא אומרת שהיא נהנית מהבדידות הכרוכה בה ומהשליטה שיש לה כסופרת. עריכת דין, היא אומרת, היא עיסוק המערב הרבה מאוד אנשים (עמיתים, שופטים, לקוחות ועוד) והעדר שליטה. עם זאת היא גם נהנית מקידום ספריה בגלל הקשר עם הסביבה. לכן היא מרצה הרבה על הספרים שלה – בין עם במפגשי סופר בקבוצות ובין עם דרך סקייפ.

ריץ היתה עורכת דין במשך 26 שנה וקודם לכן הייתה אחות בבית חולים. היום היא מחלקת את חייה בין מקסיקו שם היא מגדלת סחלבי וניל, ולבין ונקובר שם היא משתדלת לא להירטב מהגשם (היא נולדה בינואר באזור מושלג, כך שהיא לא ממש אוהבת חורף).

 

תגובות

תגובות