הליכה על החוף

הסקירה שלי:

ספר מרגש על התמודדות עם אובדן, על חשיבות המשפחה במיוחד ברגעים קשים בחיים ועל כוחה המרפא של האהבה.

הספר זורם, רומנטי, קליל מבחינת הכתיבה, אפילו קצת קיטשי, אבל הוא נוגע בנושאים לא פשוטים של התמודדויות מאתגרות בחיים ויש בו המון תובנות חשובות. הסוף כל כך מרגש, אופטימי ומלא תקווה ופשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות.

ממליצה בחום!

הסיפור הוא על שתי אחיות, וילה והארפר. הן מאד שונות באופי אבל הן החברות הכי טובות אחת של השנייה ואפילו גרות יחד. אמן נפטרה כשהיו ילדות ווילה שימשה להארפר ולאחיהן כאם ודאגה להם.

היום וילה מנהלת בית קפה בעיירה קטנה בשם אושנסייד. היא עדיין מרגישה המבוגר האחראי במשפחה, היא עצמאית, מסתדרת לבד ולא נותנת לאף אחד להתקרב אליה ולכן עד היום היא רווקה ולא חוותה אהבה.

אחותה הארפר החלימה מסרטן והיא, לעומת וילה, מנסה לנצל כל רגע בחיים, היא מבלה הרבה עם חברות, מטפסת על הרים ומחפשת עוד ועוד הרפתקאות.

יום אחד נכנס לבית הקפה בחור חתיך בשם שון. הארפר מנסה לשכנע את וילה להכיר אותו ולהתחיל לחיות. זה לא קל לוילה אבל לאט לאט היא מתקרבת אליו. שון הוא צלם ונוהג לצאת למסעות ארוכים ומסוכנים במקומות שונים בעולם. היחסים ביניהם מאתגרים עקב עבודתו של שון והמרחק ביניהם ווילה מגלה שאולי זה לא הבחור שהיא מחפשת.

המחשבה שאולי זה לא האחד שלה מתחזקת במיוחד כאשר מצבה של הארפר מידרדר ווילה צריכה את תמיכתו של שון והוא נמצא אי שם באחד המסעות שלו. אז היא מבינה כמה גדול כוחה של המשפחה שנמצאת שם תמיד.

וילה ושון יחוו הרבה עליות וירידות במערכת היחסים ביניהם, משברים ושברון לב.

מה יעלה בגורל הזוגיות של וילה ושון? האם האהבה תנצח?

תקראו ותגלו. ספר שדן במערכות יחסים בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין אחים ונוגע ברגעים הלא פשוטים שהחיים מזמנים, במשברים ובהתמודדויות. אהבתי את הסוף שמשדר אופטימיות ותקווה לגבי העתיד.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

"מרגש מאוד… לא תוכלו להפסיק לקרוא" (ניו יורק ג'ורנל אוף בוקס)

דבי מקומבר, מחברת רבי המכר בית ליד הים וחלון אל המפרץ, שבה עם רומן מרגש, מלא תקווה ואמונה בכוחם המרפא של החיים והאהבה.

אי אפשר להאמין שווילה והארפר הן אחיות: וילה רצינית ושקולה, ומנהלת ביד רמה את בית הקפה האהוב בעיירה הקטנה שליד הים. מגיל צעיר גידלה לבד את אחיה ואחותה. החיים לימדו אותה להסתתר מאחורי חומות גבוהות ולא לתת לאיש להתקרב אליה.

הארפר, לעומתה, לא מסוגלת לשבת בשקט. לאחר שהחלימה מסרטן בגיל צעיר, היא רוצה למצות כל רגע ומבלה את זמנה עם חברים, בשיעורי יוגה ובטיפוס על הרים. וילה דואגת לה וחוששת שהיא מתאמצת מדי, אבל הארפר מנסה לשכנע אותה להירגע, ושגם היא יכולה להעז לעשות דברים חדשים, למשל – לצאת עם שון, הלקוח החדש בבית הקפה שלא מוריד ממנה את העיניים.

החיים, כדרכם, מזמנים אתגרים חדשים לאחיות, שיזדקקו לכל התמיכה והכוחות שאפשר לקבל. אט-אט יגלו השתיים שגם ברגעים הקשים, משפחה היא כל מה שצריך וכל מה שיש.