הכורסה הירוקה

הסקירה שלי:

נובלה רגישה ואנושית, הכתובה בשפה יפה ועשירה ונוגעת בטראומות, התמודדות עם כאב ויחסי מטפל מטופל.

אני מאד אוהבת פסיכולוגיה ונהניתי לקרוא את הספר המיוחד הזה.

סיפור על שני אנשים שבורים, מטפל ומטופלת, שעברו טראומות ומצאו זה את זה בטיפול וביחד הם סוללים לעצמם את הדרך לריפוי.

הסיפור שם דגש על הקושי לפעמים בשמירת גבולות התפקיד שבין מטפל ומטופל עד שלעיתים התפקידים יכולים להתהפך ולא ברור מי המטפל ומי המטופל.

הסיפור מוכיח עד כמה חשוב לקבל טיפול נפשי נכון ומתאים ועד כמה הטיפול יכול להיות חזק ומרפא לשני הצדדים.

ממליצה בחום!

נדיבה בת 63. כבר כארבעים שנה היא מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שעברה מספר טראומות שקשורות בפרידות. היא זוכרת כל אחת מהן לפרטי פרטים: אביה נעלם כשהייתה ילדה, הוא נטש אותה ואת אמה, אמה מתה משברון לב בגלל משהו שקשור אליה, בן זוג שלה בגד באמונה וברח ובתה התינוקת בת השלושה חודשים הופרדה ממנה בכפייה.

כל הטיפולים הנפשיים שעברה עד היום לא עזרו לה. ואז מגיע נדב, פסיכולוג צעיר שגם נפשו פצועה עקב טראומה שעבר בשירות קרבי במילואים בחברון.

נדב נוקט בגישה אחרת כלפי נדיבה, שונה מכל מה שעשו הפסיכולוגים הקודמים שטיפלו בה. נדב ממש מקשיב לה, הוא רואה אותה ומנסה להבין אותה ולכן היא נעזרת בו כמו שלא נעזרה מימיה.

הם מתקרבים, נקשרים אחד לשנייה וסומכים זה על זה עד כדי כך שבמהלך הטיפול משהו ממנה ומהטראומות שעברה מחלחל אליו ומפגיש אותו עם הכאב שהוא חווה בעקבות הטראומה שלו אשר לא טופלה ולכן גם לא הצליח לרפא עד היום.

נדב נאלץ להתמודד עם העבר שניסה להדחיק כל השנים. הוא חוזר לאותו אירוע מייסר ששינה את חייו והותיר אותו מלא רגשי אשמה, בושה, חרטה ותחושת כישלון.

נדב חווה בטיפול חוויה מוזרה, רגע של קירבה עמוקה שבעקבותיה הוא מבין שהוא סובל מפוסט טראומה ולכן לא מצליח להיות בזוגיות, לאהוב ולתת אהבה.

בספר יש ביקורת על החברה בקשר לטיפול בקורבנות שסובלים מפוסט טראומה.

נדב עוזר לנדיבה לפתור את תעלומת הפרידות שחוותה ולגלות את השקרים שסיפרו לה. הוא גורם לה להבין מה באמת קרה ולמה ננטשה ואולי סוף סוף היא תוכל להתחיל בתהליך הריפוי שלה.

הסוף, של כל אחד מהם, מרגש מאד והותיר אותי עם חיוך, עם דמעות ועם תקווה ששניהם בדרך הנכונה לריפוי.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

ארבעים שנה שהיא שם, בבית החולים הפסיכיאטרי בירושלים, בונה יקום פרטי, מסועף, מלא פרטים ורמזים. היא לא שכחה דבר אך לא ברור עד כמה עולמה הפנימי קשור למציאות. ואז מגיע נדב, פסיכולוג צעיר עם שקט חיצוני ונפש סדוקה מהשירות הקרבי, והוא מקשיב לה באופן אחר. מתעקש להבין. לאט, נגד כל הסיכויים, היא מניחה לו להתקרב, אבל ככל שהוא מתקרב הוא מתקשה להבחין היכן נגמר השבר שלה ומתחיל אזור הדמדומים שבו הוא עצמו חי, וחווה על בשרו את מסקנתו של ויליאם פוקנר: העבר לעולם לא מת, הוא אפילו לא עבר.

בנובלה הכורסה הירוקה בוחן יובל נריה מה קורה כשמטפל יושב מול מטופל ופוגש בכאב שלו־עצמו, שאותו לא הצליח לרפא; מה אם הכאב הזה הוא הדבר האחרון שנותר לו מאדם אהוב; כיצד נשזרים להם היחסים בין מטופל למטפל; ואיך, אם בכלל, נשמרים גבולות התפקיד במשך המסע הטיפולי. מהלך האירועים בספר מגלה שטיפול נפשי עשוי להיות מן הדברים הנועזים ביותר ששני אנשים יכולים לעשות יחד מבלי לצאת מן החדר.

יובל נריה, מחבר רומן המלחמה אש על חוויותיו כחייל במלחמת יום כיפור (זמורה־ביתן 1989) הוא פסיכולוג קליני ומנהל תוכנית המחקר בפוסט־טראומה בֿמכון הפסיכיאטרי של מדינת ניו יורק ואוניברסיטת קולומביה.