מחבר: רגב הרוש, הוצאה לאור: פרדס הוצאה לאור, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 230.
הסקירה שלי:
רומן ביכורים מקסים! סיפור נוגע ללב, כתיבה עדינה ונעימה, נהניתי מכל רגע ואני ממליצה בחום!
הספר מספר על התמודדות עם אובדן, על משבר זוגיות בעקבות האובדן ועל אמצעים לצאת מן המשבר באמצעות נתינה ותמיכה של חברים.
אלעד ויעלי נשואים מגיל צעיר. הם גרים בקיבוץ. אלעד הוא חקלאי, עובד אדמה ויעלי היא בעלת תואר בחינוך מיוחד, אישה רגישה מאד. הם ניגודים שמשלימים זה את זו והם אוהבים ומושרים ביחד.
לאחר שנים של טיפולי פוריות, נולד בנם, עידו. עידו חלה בסרטן ונפטר בהיותו בן חמש. אלעד ויעלי שבורים. חוסר האונים מול המחלה שבר אותם. הם ניסו הכל ולא הצליחו להציל את בנם. כל אחד מתמודד בצורה שונה. יעלי שומרת הכל בתוך עצמה. לאלעד יש אפילו מחשבות אובדניות אבל הנאמנות והאהבה ליעלי מניעות אותו מכך.
הם מחליטים לעזוב את הקיבוץ לדרום ושם הם מקימים חוות טיפולית לילדים עזובים, שאין להם דורש. הילדים עברו התעללות, אלימות, אונס, הזנחה, סבל וייסורים. חלקם הידרדרו לסמים ואלכוהול.
אלעד הקים אורווה וטיפח גינה והוא מנסה להתגבר על האובדן באמצעות ההתעסקות בחווה.
רון ומוסא עוזרים להם בחווה והם החברים הכי טובים שלהם. הם תומכים בהם. רון מייעץ לאלעד וליעלי ומוסא עוזר פיזית לאלעד ומשמש איש שיחה והנפש התאומה של יעלי.
יום אחד מגיע ארבל, ילדה שלא מדברת. היא עברה טראומה ומאז היא שותקת. אלעד לוקח אותה תחת חסותו ואף רוצה לאמץ אותה.
כשהוא משוחח על כך עם יעלי, היא נשברת ומחליטה לעזוב להודו לסדנת ויפסאנה ומאז היא נעלמת. אמנם החווה החזיקה אותה בחיים אבל זה לא הספיק. היא איבדה את הרצון לחיות. היא צריכה להתנתק מהכל, להיות לבדה, לנתח, להבין, לחשוב כיצד ייראה עתידה.
בין טלעד ליעלי יש חיבור עמוק, אמון וסובלנות. האם הזוגיות שלהם תשרוד את המשבר?
כדאי לכם לקרוא ולגלות בעצמכם. ספר מצויין!