ההסכמה

הסקירה שלי:

ספר מטלטל, עוצמתי וקשה שלא מרפה גם הרבה אחרי סיום הקריאה. זהו וידוי חושפני ואמיץ, מעין יומן, של הסופרת שפותתה על ידי סופר בן חמישים כשהייתה רק בת ארבע עשרה. בספר היא מתארת את הקשר והניצול שעברה שהותיר אותה פצועה לנצח.

הסופרת דנה בין היתר במשמעות המונח "הסכמה שבשתיקה".

מין הראוי לציין שכיום לפי החוק יחסי מין בין מבוגר לאדם מתחת לגיל ההסכמה נחשבים עבירה פלילית שכרוכה בענישה.

יום אחד אמה של ונסה הכינה ארוחת ערב ואירחה סופר צרפתי מפורסם. באותה ארוחה ונסה הוקסמה ממנו. אביה עזב אותם וניתק קשר ומכיוון שהייתה חסרה לה דמות אב, היא נשבתה בקסמיו של הסופר. הוא ידע בדיוק איך לקנות אותה. הוא כתב לה מכתבי אהבה, קנה לה גלידה ולאט לאט היא נענתה לחיזוריו והגיעה לדירתו. יש לציין שהוא לא היה אלים ולא כפה את עצמו, הוא היה מיומן וידע להשיג את מבוקשו כך שייראה שהכל קרה בהסכמה.

במקביל הוא המשיך להיפגש עם בנות אחרות ועם ילדים ממין זכר.

כשונסה גילתה את מעלליו, היא הידרדרה עד כדי אשפוז ואז היא מתחילה להבין שבעצם הייתה קורבן לניצול. היא מתחילה לקרוא את ספריו שמתארים את מעלליו ומתפקחת עוד יותר. ככל שהשנים עוברות היא מבינה שהסופר הפדופיל פעל בדפוס מסויים. הוא ניצל נערות בודדות, עם הורים מזניחים, שחיפשו חום ואהבה ומכיוון שהן היו כל כך פגיעות, הוא ידע שהן חלשות ולכן יפחדו להתלונן עליו.

היא מספרת שכולם בסביבתה ידעו על המקרה, כולל אמה, החברות שלה, המורים והתלמידים בבית הספר, אבל כולם התעלמו ואף אחד לא נחלץ לעזרתה.

במשך שנים הסופרת חששה לספר את סיפורה שידעה שיהיו לו השלכות רבות במעגל המשפחתי והמקצועי שלה, אבל לבסוף העזה להוציאו לאור כדי להשתיק את הכעס שמבעבע בה. היא הבינה שהכתיבה היא התרופה הטובה ביותר עבורה וששתיקה של הקורבנות כמוה כהסכמה.

שנים היא חיה כמו בכלוב, פצועה, עם התקפי דיכאון וחרדה, כולל חלומות רצח ונקמה. היא כנראה לא תחלים לעולם מהפגיעה והניצול שעברה אבל היא הבינה שהפיתרון הוא "לתפוס את הצייד במלכודת שלו עצמו" כלומר הפיתרון הוא לכלוא אותו בתוך ספר, להנציח את המקרה כדי שתוכל להמשיך בחייה.

היום היא עומדת בראש הוצאת ספרים בצרפת וחיה עם גבר שהיא אוהבת ויש להם בן. היא מצאה גבר שידע לרפא את נפשה הפצועה ולהרים אותה.

ספר חזק וחשוב.

ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

שלושה עשורים אחרי שתוּמרנה ופוּתתה על ידי סופר בעל שם כבן חמישים, והיא בת ארבע-עשרה בלבד, מתארת ונסה ספרינגורה את החותם שהותיר הקשר ההוא על חייה. בצעד אמיץ היא משיבה לעצמה את הסיפור שהופקע ממנה, והופכת אותו לראשונה לשלה, תוך שהיא בוחנת לעומק את מהותו של המושג "הסכמה".

בטקסט יוצא דופן, מניחה בפנינו ספרינגורה את העובדות המצמררות: כל המבוגרים שהקיפו אותה ידעו על המתרחש בזמן אמת. איש לא נחלץ להציל אותה, גם כשביקשה מפורשות או שידרה אותות מצוקה. רובם הסבו פניהם נוכח הניצול שהתרחש לנגד עיניהם.

"שנים רבות אני סובבת סחור-סחור בכלוב שלי", כותבת ספרינגורה. "חלומותי רוויים רצח ונקמה. עד היום שבו הפתרון מתגלה סוף סוף לעיני: תפסי את הצייד במלכודת שלו עצמו, כלאי אותו בתוך ספר".

ההסכמה ראה אור בצרפת בתחילת 2020 ועורר שערורייה. הוא זכה לשבחי המבקרים ותורגם לשפות רבות, ולא בכדי: זהו טקסט יוצא דופן, חשוף ואותנטי, של אישה בוגרת, העומדת כיום בראש הוצאת הספרים ז'וליאר הצרפתית, שבחרה להשיב לעצמה את הקול שנגזל ממנה.