הדיירים של מונבלום

תמונה של הספר הדיירים של מונבלום

מחבר: אדוארד לואיס וולאנט, הוצאה לאור: ערבי נחל ומשכל, תרגום: רנה ורבין, מס' עמודים: 256.

הסקירה שלי:

יצירה תיאטרלית מיוחדת המתרחשת בניו יורק בסוף שנות החמישים. יש בה שלל דמויות קשות יום, חלקן מצחיקות, חלקן מסכנות וחלקן קצת הזויות. במרכז היצירה עומד נורמן מונבלום, נורמן הוא יהודי בן 33, איש בודד ואדיש, שעובר תהליך התבגרות בעקבות המפגשים שלו עם הדמויות ושמיעת תלונותיהן.

במהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני צופה בהצגת תיאטרון, נהניתי ממגוון הדמויות ואהבתי את המסר שנורמן הגיע אליו: החיים שלנו בידינו! אם רק נרצה, נוכל לגייס את הכוחות שבתוכנו ולעשות שינוי, שינוי שייטיב עם אחרים אבל בראש ובראשונה שינוי שייטיב עימנו. יש למצות את החיים ולא לחיות לצידם, כלומר יש לשאוף לחיות חיים מלאי משמעות והגשמה.

אם בא לכם משהו שונה ומיוחד, ממליצה לכם לקרוא את הספר הזה!

הספר ראה אור לראשונה בשנת 1963 וזהו תרגומו הראשון לעברית.

נורמן מונבלום הוא גבר בן 33. במהלך חייו הוא למד מגוון תחומים שאף אחד מהם לא עזר לו במציאת פרנסה. כיום הוא עובד בשביל אחיו, איש נדל”ן שבבעלותו ארבעה בניינים ישנים ורעועים במנהטן.

נורמן משמש גובה דמי השכירות עבור אחיו. במהלך עבודתו, הוא עובר מדירה לדירה ופוגש דמויות משונות ומגוונות:

כולם אנשים קשיי יום, חלקם דיירים מלוכלכים, “מגעילים” כפי שנורמן מציין, מסכנים וחלקם גם מצחיקים. בין הדיירים נמצא זוג אומנים, קשיש, זוג אוהבים, יהודים ניצולי שואה, דיירת גרמניה אנטישמית, דייר סיני, דייר שמוכר ממתקים ברכבת, שתי דודות שמגדלות ילד ועוד ועוד.

כשנורמן בא לגבות את שכר הדירה, הדיירים שופכים בפניו את מה שעל ליבם ובעיקר מתלוננים על התחזוקה הלקויה בבניינים: הקירות מתפוררים, יש סתימה בצנרת, המעלית מקולקלת, השירותים מקולקלים ועוד מיקרים דומים.

נורמן מקשיב, אומר להם שידאג לטפל בליקויים אבל כשהוא יוצא מהדירה הוא כמובן לא מתכוון לעשות עם זה כלום, בין היתר גם כי אין לו תקציב לזה. אחיו גם מזהיר אותו שלא יבזבז כסף במקום שבו דמי השכירות ממילא כל כך נמוכים.

לאט לאט התלונות של הדיירים וסיפוריהם הקשים מחלחלים לתוך נפשו של נורמן והוא מרגיש שהוא צריך לעשות משהו בכדי לעזור להם. הוא עובר תהליך התבגרות עם עצמו ומבין שהוא צריך להיות יותר אכפתי ורגיש ולהפוך להיות יותר אקטיבי בחיים. הוא לוקח יוזמה, מכין רשימה של הליקויים ויוצא בהתלהבות למסע חדש לתיקון הליקויים בדירות.

מה יצליח לעשות ולאן המהלך יוביל אותו? תקראו ותגלו.

 

 

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

יו יורק, סוף שנות החמישים. נורמן מונבלום, יהודי חולמני בן שלושים ושלוש, בזבז את כל כספי הירושה שלו על שנים רבות של לימודי סרק בשלל תחומים. בלית ברירה הוא מתחיל לעבוד כגובה שכר הדירה אצל אחיו איש הנדל”ן, שבבעלותו ארבעה בניינים מתפוררים במנהטן. בודד, מנותק מרגשותיו ואדיש לסביבותיו, הוא עובר מדירה לדירה ונחשף בעל כורחו לגלריית דמויות תיאטרליות, נוגעות ללב, מצחיקות ופיוטיות. הדיירים, המתוארים ביד אמן, פותחים בפני מונבלום את סגור לבם ומכניסים אותו אל חייהם. אט-אט נקשרת נפשו בנפשותיהם, שריונו נסדק, והוא פותח בניסיון גרוטסקי אך הירואי לתיקון עולם.
אדוארד לואיס וולאנט (1962-1926) נולד בניו הייבן, קונטיקט. עד מותו משבץ, בגיל 36 בלבד, הספיק לכתוב ארבעה רומנים יפהפיים, וזכה להכרה כאחד הסופרים המבריקים בקבוצת הסופרים היהודיים האמריקאיים הגדולים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שנמנו עימה סול בלו, ברנרד מלמוד, נורמן מיילר ופיליפ רות. “הדיירים של מונבלום”, הקומי והאופטימי מבין ספריו, ראה אור לראשונה בשנת 1963, לאחר מותו, ובשנת 2003 יצא מחדש בסדרת המופת של NYRB. זהו תרגומו הראשון לעברית.
“מפגן יכולת קומית מעורר השתאות.”
New York Review of Books

תגובות

תגובות