הבת היחידה

תמונה של הספר הבת היחידה

מחבר: אברהם ב. יהושע, הוצאה לאור: הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 165.

הסקירה שלי:

ספר מיוחד, אנושי, מרגש ומתובל בהומור. הסיפור מתרחש באיטליה במשך תקופה של כשלושה חודשים ולוקח אותנו לטיול בצפון איטליה המשופעת נופים יפהפיים וריחות משכרים של מאפים טעימים.

הספר מסופר מנקודת מבטה של רקלה, ילדה בת שתיים עשרה, בת יחידה להורים אמידים. ילדה חכמה, סקרנית, דעתנית ומאד רגישה.

רקלה יוצאת למסע התבגרות כאשר היא נאלצת להתמודד עם שאלות של זהות דתית, אמונה באלוהים, חששות ופחדים עקב מחלתו של אביה.

קסם של ספר, ממליצה בחום!

רקלה היא ילדה חכמה ומאד פיקחית. גם סבה וגם אביה הם עורכי דין אבל היא שואפת להיות שופטת ולעשות צדק בעולם.

רקלה ילדה מאד סקרנית וכשאביה מסרב להשתתפותה בהצגה בכנסיה לקראת חג המולד בתור “אם האלוהים”, היא מתחילה לחקור את סבתה ומגלה שסירובו נובע מכך שהיא חצי יהודיה מצד אביה.

מכיוון שאמה נוצריה וסבה וסבתה מצד אמה חוגגים את חג המולד עם כל מה שכרוך בכך, רקלה פעם ראשונה מתחילה לתהות מי היא, מיהו האלוהים שלה ומהי דתה. היא נעה בין המנהגים של היהודים מול אלו של הנוצרים והאמונה באלוהים של כל אחת מהדתות.

במקביל נודע לה שאביה חולה ויש לו גידול במוח שאותו היא מכנה “התוספת”. כולם רומזים לה שהיא צריכה להיות חזקה ושעומד לפניה מבחן קשה שהיא תצטרך להתמודד איתו. היא לא באמת מבינה מה משמעות הבשורה ומה עומד לפניה אבל היא לאט לאט מפנימה ומאד מפחדת מהלא נודע.

מכיוון שהוריה עסוקים כל העת בבדיקות בבית החולים, רקלה נפגשת עם המון אנשים שמשגיחים עליה.

היא מטופלת על ידי הסבים והסבתות שלה, היהודים והנוצרים, היא נפגשת עם מורתה שפרשה לגימלאות ומנתחת איתה את הספר “הלב”, היא מתחברת עם תלמיד שלא מזמן איבד את אביו, היא נפגשת עם רב ישראלי שמלמד אותה עברית ושיעורי דת לקראת בת המצווה שלה ומשוחחת עם הנהג שלהם.
כל אחד מהאנשים שאיתם היא מבלה, מוסיף לה ידע ונדבך במסע ההתבגרות שלה בדרך לגיבוש זהותה העצמית ולהתמודדותה עם הגורל של אביה האהוב.

המשפט האחרון של הספר נתן לי אגרוף בבטן. הוא יוצא מעמקי נפשה של רקלה הילדה הרגישה והוא מחזק את משמעות שמו של הספר הקסום הזה.

הספר מלא בסימנים וכפל משמעות שמתבהרים בסיום הקריאה וביניהם גם תמונת הכריכה המדהימה של הספר.

בקיצור, רוצו לקרוא! תענוג!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

ברעננות ומתוך חדווה מוליך אותנו יהושע ברומאן־הקצר הקרנבלי הזה אל גיבורה ומקום חדשים אצלו. רקֶלֶה לוצאטו האיטלקייה־יהודייה – בת יחידה ילדותית ומפונקת, שחיה עם משפחתה האמידה בעיר קטנה ליד ונציה – נושאת על כתפיה העדינות את מלוא העלילה, הווה הנמשך פחות משלושה חודשים. אלה נפתחים בימי ההיערכות לחג־המולד ולחגיגות של ערב השנה החדשה, שנת אלפיים – ימים של אווירת נצרות מתוגברת.

אווירת החג מלבה את בלבול הזהויות של רקֶלֶה, נכדתם של קתולי אדוק (הסב האהוב עליה) ושל יהודי ניצול מלחמת־העולם (שבימי המלחמה לבש זהות מדומה וכיהן ככומר בכנסייה כפרית נידחת). בעודה עסוקה בלימודי תפילות, מצוות ועברית לקראת חגיגת הבת־מצווה שלה באביב, מוצאים אותה מוריה מתאימה ביותר למלא את תפקיד אם־האלוהים בהצגת חג-המולד בבית־הספר, אך למגינת־לבה אוסר עליה אביה להשתתף בהצגה.

קריאת התיגר על כלובי ה”זהות” וה”שייכות”, המאפיינת את הסיפורת של יהושע, מזינה בספר זה מבט קנטרני בזהות האתנית־דתית. יהושע מתגרה בה באמצעות בלילתה המגחיכה בניגודיה. לאורך כל הספר מתהלכת רקֶלֶה בין אינספור מראות אירוניות צבעוניות, שנשקפות מהן זהויות מעורבלות, עם “תוספת” של פרטים זרים. כושר ההמצאה המדהים של יהושע עולץ וחוגג כאן במיוחד בערבולים הללו.

רקֶלֶה, שעל ילדותה הולכת ומעיבה אֵימתה שתישאר לבד בעולם, בשל הגידול שהתגלה במוחו של אביה (“התוספת”), תסב את רוח־הקודש היהודית־נוצרית־פגאנית אל חייה האישיים, וכך “תמיד תישאר אני”.

תגובות

תגובות