מחבר: ואלרי פרין, הוצאה לאור: תכלת הוצאה לאור, תרגום: אביגיל בורשטיין, מס' עמודים: 334.
הסקירה שלי:
אהבתי מאד את הספר הקודם של הסופרת (להחליף את המים של הפרחים) ולכן באתי עם הרבה ציפיות ואולי זאת הסיבה שקצת התאכזבתי. הסיפור נחמד ומרגש אבל לדעתי הכתיבה בוסרית והעלילה לא מספיק מהודקת. כשבדקתי ראיתי שהספר הזה נכתב לפני הקודם אבל תורגם בארץ אחריו.
סיפור עם הרבה פוטנציאל, עם המון גילויים והפתעות אבל לי הוא לא זרם והתקשיתי בקריאה. לקראת הסוף הוא תפס תאוצה והשתפר ואהבתי את הסיום המרגש שטומן בחובו המון תקווה להתחלות חדשות בחייה של הגיבורה.
ז'וסטין היא בחורה בת 21, היא נולדה בעיירה בבורגון. היא עובדת בבית אבות בעיירת הולדתה כסניטרית ונהנית מכל רגע. היא מאד אוהבת את האינטראקציה עם האנשים הקשישים והבודדים, משמשת להם אוזן קשבת ומעניקה להם רגעים של אושר. הם מספרים לה את סיפור חייהם והיא מעלה אותם על הכתב.
ז'וסטין אוהבת במיוחד את אלן הזקנה הדמנטית. היא מבלה איתה המון שעות שבהן אלן מספרת לה את סיפור אהבתה המרגש לגבר בשם לוסיאן שהיה אהבת חייה. בהמשך היא תכיר גם את בתה ובנה של אלן ותגלה עוד פרטים מפתיעים עליהם.
שני הוריה של ז'וסטין נהרגו בתאונת דרכים שבה נהרגו גם אחיה של אביה ואשתו. היא גדלה אצל סבה וסבתה יחד עם בן דודה שנותר יתום. מאז ומעולם סבה וסבתה לא היו מוכנים לדבר על העבר ועל התאונה המסתורית.
ז'וסטין נותרה פצועה בעקבות הטרגדיה והיא מבלה את רוב זמנה בעבודה. היא מחליפה בני זוג, מקיימת יחסים מזדמנים בלי מחוייבות ומעולם לא חוותה אהבה.
ככל שהיא מתבגרת, נוצר בה הרצון לגלות פרטים אודות משפחתה והיא מחליטה לנסוע, לפגוש אנשים ולגלות פרטים אודות התאונה של הוריה. כשהיא מתחילה לחקור ולנבור בעבר, היא מגלה שסבה וסבתה מסתירים הרבה סודות מהעבר.
הסיפור מלא בתובנות לגבי החיים ומסתיים עם המון תקווה ואופטימיות. ז'וסטין עוברת מסע התבגרות שבמהלכו היא לומדת המון על עצמה, על האהבה ועל מה באמת חשוב בחיים.
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
ז'וסטין נולדה בעיירה קטנה בבורגון. היא רק בת 21, ואין לה כוונות לעזוב. הרי יש לה עבודה: סניטרית בבית אבות צנוע בעיירה. היא יודעת שאחרים אולי ירימו גבה. מה לבחורה צעירה ולבית אבות? מדוע אינה רוצה לברוח משם אל העיר הגדולה כמו יתר בני גילה? מדוע היא מסתפקת בקשרים מזדמנים כמו עם זה שהיא לא זוכרת איך קוראים לו?
אבל ז'וסטין אוהבת את עבודתה ואת הזקנים העזובים שאיש אינו מגיע לבקר. אט-אט נרקמים יחסים מיוחדים בינה לבין דיירי בית האבות. הם פותחים בפניה את לבם, והיא כותבת את סיפוריהם. ברגעים קשים, כשהאופק מאפיר, היא קוראת להם מזיכרונותיהם שלהם ומשיבה אותם לרגעי האושר שחוו אי אז.
רק על עצמה ז'וסטין אינה יודעת דבר. סבה וסבתה מסרבים לספר לה על עברם או על התאונה המחרידה שבה איבדו את שני בניהם. מה קרה שם? ז'וסטין כבר ויתרה, אז מה אם לא תדע, אבל דווקא אלן, קשישה דמנטית מבית האבות, יודעת לספר סיפור שיאיר את חייהן של השתיים באור חדש.
האישה עם המזוודה הכחולה הוא רומן הביכורים המצליח של ואלרי פרין, מחברת רב המכר להחליף את המים של הפרחים שזכה להצלחה מסחררת בצרפת, תורגם לשפות רבות והפך אותה לאחת הסופרות האהובות במדינה. בכישרון יוצא דופן ובאהבה גדולה לדמויות שהיא בוראת, משרטטת פרין סיפור שיש בו אהבה וגעגועים, זיכרון ושכחה, וסוף שהוא שכולו התחלה ותקווה.