מחבר: ג'יל סנטופולו, הוצאה לאור: מודן הוצאה לאור, תרגום: יסמין קלין, מס' עמודים: 313.
הסקירה שלי:
ספר מקסים ומרגש על כוחה של אהבה ועל כוחו של הגורל. הספר כתוב בשפה קלילה, בגוף ראשון, הוא זורם ושומר על עניין לכל אורכו. נהניתי מהקריאה ואני ממליצה בחום!
לוסי וגייב נפגשו באוניברסיטה ביום שבו נפלו מגדלי התאומים. הם עלו לגג לצפות באסון והתאהבו זה בזו ממבט ראשון. מאותו רגע הם לא נפרדו. זאת הייתה אהבה מלאה בתשוקה, עם פרפרים בבטן וניצוצות באוויר. שניהם ראו את עצמם ביחד לנצח ולשניהם היו גם שאיפות לקריירה מצליחה בעתיד. גייב רצה להיות צלם עיתונות ולוסי רצתה להיות מפיקת תוכניות ילדים.
יום אחד גייב קיבל הצעת עבודה לצלם בפקיסטן ומכיוון שלוסי לא יכולה הייתה לעזוב את עבודתה בניו-יורק, הם נאלצו להיפרד אך הבטיחו לעצמם לשמור על קשר.
לוסי מספרת את סיפור אהבתם בגוף ראשון לגייב. לא ברור מדוע, איפה היא? איפה הוא? האם הם יזכו להתאחד שוב בעתיד?
רק לקראת סוף הספר מתבררת הסיטואציה. הסוף מרגש עד דמעות. סיפור אהבה שמעורר המון מחשבות: האם עדיפה אהבה נועזת ומלאה בתשוקה או שאולי עדיפה אהבה נוחה ורגועה? ואולי הבחירה בכלל לא בידנו והגורל שלנו נקבע מראש?
רוצו לקרוא! הנאה מובטחת!
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
לוסי וגייב לעולם לא ישכחו את היום שבו נפלו מגדלי התאומים, ולא רק בגלל עוצמת האסון שהכה בניו–יורק. היה זה היום שבו נפגשו לראשונה. הם היו אז שני סטודנטים בקורס לספרות באוניברסיטת קולומביה, ובעודם דנים ביצירות של שייקספיר, העולם שהכירו השתנה ללא היכר. כשהלימודים מתבטלים, לוסי וגייב עולים וצופים בקו הרקיע החסר של מנהטן ובשמיים שהתמלאו בפיח ובעפר. הם נצמדים זה לזה ומבינים שחייהם קשורים אלה באלה לעד. אך באותו יום גייב ולוסי מבינים גם שהם רוצים למצוא משמעות לחייהם. גייב מחליט להגשים את חלומו להיות צלם עיתונות, ולאחר שהן עוברים לגור ביחד ורוקמים תוכניות לעתיד, גייב מודיע ללוסי שסוכנות הידיעות שולחת אותו לפקיסטן. לוסי, שביססה בינתיים קריירה מצליחה כמפיקת תוכניות ילדים בניו–יורק, מסרבת להצעתו להצטרף אליו. האם שאיפותיהם הן שמרחיקות ביניהם? האם יכלו לבחור אחרת או שמא הגורל שלהם נקבע מראש? כעת, משהם נקלעים לסיטואציה שאיש לא יכול היה לחזות, לוסי מזכירה לגייב את סיפורם, סיפורה של אהבה שפרצה את גבולות ההיגיון, הזמן והמקום.