דברים שהשתיקה יפה להם

תמונה של הספר דברים שהשתיקה יפה להם

מחבר: יונתן שגיב, הוצאה לאור: כתר ספרים, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 283.

הסקירה שלי:

דברים שהשתיקה יפה להם / יונתן שגיב

בלש כזה עוד לא פגשתם! רומן בלשי מצחיק ומעניין שהגיבור הראשי בו הוא עודד חפר, הומו תל אביבי מוחצן, שמדבר הרבה בלשון נקבה, מקלל, בוטה, מתקן לכולם את השגיאות בעברית וחופר ברמות, בהחלט טיפוס מיוחד במינו!

זהו הספר השני בסדרת שבו מככב הבלש המכונה “החופרת”. את הספר הראשון לא קראתי אבל זה לא הפריע לי להנות מהספר הזה. זהו סיפור העומד בפני עצמו.

סבתו של עודד חפר, נוקי פיין, מתגוררת בבית אבות. עודד חסר עבודה, הוא בלש חובב בלי תעודות ואין לו לקוחות. סבתו מבקשת ממנו למצוא עבורה חתול שאבד לה והוא מסכים כי אין לו משהו יותר מעניין לעשות. בעת החיפוש אחר החתול באחד מהחדרים בבית האבות, הוא נתקל בגופת קשיש דמנטי. עודד מתחיל להריח שיש פה עבודת בילוש בשבילו ומתחיל לחקור ואז מתגלות עוד גופות של קשישים. ברגע שהוא חושב שסבתו בסכנה, הוא נכנס לפעולה בכל המרץ.

המשטרה כמובן חוקרת את המקרה ועודד מתערב לה בעבודה, משגע את השוטרים ובעיקר את השוטר ההומו שעדיין בארון והיה לו בעבר קטע מיני איתו.

לאט לאט עודד עולה על פרטים בנסיון לפתור את התעלומה ומשתף בהם את המשטרה, לפעמים הם נעזרים בו ולפעמים חושבים שהוא סתם מתלהב.

בדרך לפיתרון התעלומה, המון נושאים יצופו על פני השטח כולל נושאים פוליטיים, ערבים-יהודים, אירועים שנויים בהיסטוריה של מדינת ישראל, שתיקות וסודות מהעבר וכל אלו ביחד יובילו לפתרון תעלומת הרציחות של הקשישים.

ספר מצחיק, קליל ושובב. ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

“מה אני בכלל עושֶה פה? האם כולי באילוז’ קונפיוז’? הרקול פוארו אמר שהבלש הוא כלב ציד שמחכה בסבלנות למצוא את הריח הנכון. אני, בינתיים, מתנהלת בחקירת הרצח הזאת ככלבת פקינז עם אף סתום.”

עודד חפר, המכונה “החופרת”, אינו מרוצה. מילא ששנה אחרי הסיום המוצלח של חקירתו הראשונה התהילה והלקוחות אינם בנמצא, אבל כעת עודד מקבל משימה מעליבה: למצוא חתול שאבד לסבתו. במקום חתול, החופרת נתקלת בגופה. כשהגוויות נערמות וחיי סבתו לפתע נתונים בסכנה, עודד פותח בחקירה כשלרשותו אינטואיציה לקויה, רומן עם שוטר בארון ופה מלוכלך.

דברים שהשתיקה יפה להם הוא רומן בלשי פרוע ומצחיק אף יותר מקודמו – “אין סודות בחברה”. הבלש החד־פעמי שיצר יונתן שגיב מחליף סגנונות בווירטואוזיות חוצת מגדרים, מתפרץ למערבולת הזהויות המעמדיות, האתניות והלאומיות של הישראליוּת והופך מבלי משים למשורר של תל־אביב – על עינוגיה ושקריה.

 

תגובות

תגובות