גלבי

תמונה של הספר

מחבר: איריס אליה כהן, הוצאה לאור: ידיעות ספרים, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 325.

הסקירה שלי:

הספרות הישראלית במיטבה! ממליצה בחום לקרוא את הספר המצויין הזה! זהו אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנת 2015. קיבלתי אותו כספר לבן מידיעות אחרונות והשבוע הוא כבר בחנויות.

נשביתי בכתיבה היפהפיה, הקולחת והעשירה. הספר מעניין ונוגע בעיקר בשני נושאים מאד כואבים וחשובים: פרשת חטיפת ילדי תימן וניצולי השואה.

שתי גיבורות ראשיות בספר: זוהרה ואדיבה. הן חברות טובות מילדות.

זוהרה היא עורכת דין, גרושה עם ילד בן שבע. הוריה עלו מתימן. אחותה נחטפה במעברה מייד לאחר שנולדה. כל חייה של זוהרה סבבו סביב פרשת ההיעלמות של אחותה והיא מחליטה לצאת למסע חיפושים בעזרתו של החוקר הפרטי, יגאל.

אדיבה, חברתה הטובה ביותר מאז שעלתה לארץ, היא בת לניצולי שואה. אחיה נהרג במלחמת יום הכיפורים וגם חייה לא קלים. האבל והשכול סובב אותה. במשפחתה יש סודות. אמה לא שיתפה אותה בזוועות שעברה במחנות. רק אחיה ידע. לאט לאט היא קולטת רמזים ומגלה את הסוד הנורא של אמה.

העלילה נעה בין שתי הגיבורות, בין הווה לעתיד, מסוף שנות החמישים ועד תחילת שנות השמונים.

קל מאד להזדהות עם זוהרה ואדיבה. יש תיאורים מצמררים של קורות אמה של זוהרה בשואה, פרשת חטיפת ילדי תימן המזעזעת והבלתי נתפסת ומכירת הילדים למשפחות אשכנזיות בטענה שהילדים נפטרו, קטעים מרגשים מזילי דמעות. הספר עוסק גם בפער העדתי בין אשכנזים למזרחים.

בהמשך זוהרה לומדת להכיר את יגאל השתקן שנפתח אליה לאט לאט ומספר לה את סיפור חייו העצוב.

יש המון רמזים קטנים במהלך הסיפור ובסופו מגלים איך הם קשורים זה לזה ונסגרים יפה.

הצטערתי שהספר הסתיים, הייתי מאד שמחה לדעת את המשך ההתפתחויות וקורות הגיבורות.

ממליצה בחום! ספר אנושי ומרגש מאד!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

ספטמבר, שנת 1983. זוהרה, עורכת דין מצליחה ואֵם ליונתן בן השבע, אמנם התגרשה כבר לפני חמש שנים מבעלה הקיבוצניק, אבל טרם הסירה את הטבעת מאצבעהּ. זוהרה נושאת על גבה את כאבי משבר ההגירה של הוריה שעלו מתימן, ובתוכם את היעלמותה של אחותה בתיה מן המעברה. עייפה מעשרות שנים של היתקלות בקירות, היא יוצאת למסע חיפושים עם יגאל, חוקר פרטי שתקן ואופטימי, שנותן לה זמן ומרחב נשימה.

חברתה הטובה ביותר של זוהרה היא אדיבה, בת לניצולי שואה פולנים, ששכלה את אחיה במלחמת יום הכיפורים. אדיבה היא דור שני לסודות ולהשתקות, וגם היא נושאת על גבה את סבלותיהם של הוריה, שהולכים ומתבררים כאיומים יותר ויותר ככל שנוקף הזמן.

סיפורן של השתיים מבטא באופן עז מבע את מורכבותו של כור ההיתוך הישראלי בגילומו המיוסר והשביר. העלילה נודדת בין סביבות חיים שונות, אך דומות להפליא, ובין זמנים –

לסירוגין מאז סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים, עת הסעיר משפט אייכמן את המדינה, ועד תחילת שנות השמונים, שאז החלו להיפרם הפקעות שלכדו סודות כמוסים על פשעים רחוקים. כל זאת תוך שיבוץ מעודן של רגעי הומור וגרוטסקה, חסד וחמלה, שברי שפות יהודיות נשכחות ופיוט רב־יופי.

גַּלְבִּי הוא רומן מותח, מסעיר ושובה־לב על כוחם הנצחי של קשרי דם ומשפחה, על תעצומות נפשן ותשוקתן של נשים חברוֹת ונשים אחיוֹת, על התמודדות עם אובדן ועל אוזלת היד של כולנו – ולא משנה מאיזו עדה אנחנו – אל מול כוחם המצמית של תהליכים היסטוריים ושל עוולות שנעשו בזמנים אחרים, שאין ביכולתנו למנוע ואין ביכולתנו לתקן.

פרשת ילדי תימן מוצגת כאן כפי שמעולם לא הוצגה בספרות העברית: פצע שותת ומייסר, שאין שוכחים ממנו ואין מכפרים עליו. הסופרת הנפלאה איריס אליה כהן שבה ומוכיחה בפנינו את רגישותה העצומה לכל מה שסוער בלבבם של אנשים, ואת כושר ההבחנה הקפדני שלה באשר לכל הרוחש בין קירות הבית, בין בני הבית, הנוכחים והנעדרים.

זהו הרומן השלישי מפרי עטה של איריס אליה כהן, סופרת ומשוררת, אם לארבעה המתגוררת בטבעון. קדמו לו “מַכְּתוּבּ” (הקיבוץ המאוחד, 2011), שזכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן; ו”דושינקָא, נשמה” (הקיבוץ המאוחד, 2013), שנמנה עם תריסר המועמדים לפרס ספיר

תגובות

תגובות