מחבר: דויד פואנקינוס, הוצאה לאור: כתר ספרים, תרגום: לי עברון ועקנין, מס' עמודים: 178.
הסקירה שלי:
איזה מותק של ספר! כתיבה שנונה, מלאה בהומור, פשוט תענוג!
הגיבור הוא ברנאר, גבר בן חמישים, בנקאי, המצוי בפרשת דרכים. הכל מתמוטט לו: אשתו מחליטה לעזוב אותו, בתו רחוקה ממנו, היא עוברת מפריז לברזיל, במקום העבודה שלו המצב לא משהו והוא נאלץ לעשות גם עבודה של פקיד. ברנאר מרגיש חסר אונים, הוא מרגיש שהוא קורבן, הוא מרחם על עצמו ולא רואה באופק דרך מוצא מכל הבלאגן השורר בחייו.
כשאשתו מודיעה לו שהיא רוצה להיפרד, הוא מחליט לעבור לגור בבית מלון אבל כשיש חשש לפיטורים במקום עבודתו, הוא מבין כי הוא לא יכול להמשיך לממן מגורים בבית מלון ולכן בלית ברירה, הוא חוזר לגור עם ההורים שלו בבית ילדותו.
ברנאר מספר לנו, הקוראים, בגוף ראשון, את כל מה שעובר עליו בתקופה הזאת, הבעיות עם ההורים, ניסיונותיו למצוא פרנסה, ניסיונותיו לשכנע את אשתו לחזור לגור איתו, התקשורת עם בתו והתקווה למצוא זוגיות חדשה. הוא עובר ממצבים של קורבנות, ייאוש ודיכאון למצבים של שמחה ותקווה וחוזר חלילה.
ברנאר חושף לפנינו את כל מחשבותיו הכמוסות, הרהוריו וגם את תובנותיו ומסקנותיו לגבי מהות החיים בנושאים כגון: חברים, משפחה, הורים, אהבה ופרנסה.
במהלך הקריאה חשתי חמלה על ברנאר המסכן, הבודד וחסר האונים מצד אחד, אבל מצד שני חייכתי הרבה והייתי אופטימית לגבי עתידו של ברנאר והתמודדותו מול הגורל שמזמן לו אירועים משעשעים שביכולתם לתת לו דחיפה לצאת מהדיכאון ולשקם את חייו.
מה יעלה בגורלו של ברנאר? האם הוא ימצא זוגיות חדשה? האם הוא ימצא פרנסה ראויה? האם הוא יצליח לצאת מהדיכאון? תקראו ותגלו.
הסוף מצחיק, קריאה מהנה!
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
בגיל חמישים ברנאר מרגיש שכל חייו מתפרקים. אשתו נטלי מבקשת פרידה זמנית; אולי כמה ימים כמו תייר בבית–מלון דווקא ימצאו חן בעיניו? אליס בתו נוסעת לסאו–פאולו; מה הסיכוי שהיא תחזור לפריז ולא תפגוש נגן בוסה–נובה שישכנע אותה להישאר בברזיל לנצח? ונוסף על כך, ברנאר נתקל בקשיים במקום העבודה. הייתכן שלהיות איש הגון עם “פרצוף של בנקאי” הוא כבר לא יתרון כמו שהיה בשנות השמונים? הוא עדיין לא מבין למה משמיצים כל כך את העשור הזה – מצידו שנת 1982 יכלה להימשך לעד. ואז ברנאר עושה את הדבר המטורף ביותר שאדם שפוי בן חמישים יכול לעשות – הוא חוזר לגור עם ההורים שלו. בעודו מוקף בפוסטרים מצהיבים של “פינק פלויד”, הוא תוהה אם החיים שלו יכולים להידרדר עוד. ואולי הם בכלל עומדים להשתפר?
באמצעות הומור שנון ושמחת חיים מהולה בעצבות קיומית שוטח ברנאר בפני הקוראים את החוויות, המחשבות והתובנות שלו על משפחה, התבגרות, בדידות ובעיקר על הדבר המשונה הזה שנקרא חיים.
ברנאר, זה אני הוא ספרו החמישי המתורגם לעברית של דויד פואנקינוס, אחד הסופרים הצרפתים המצליחים והאהובים. קדמו לו רב–המכר ‘העדינות’, ‘המזכרות’, ‘אני מרגיש יותר טוב’ ו’שרלוטה’ שראו אור בהוצאת “כתר”. “בספרו החדש פואנקינוס מוכיח שהוא לעולם לא מאבד מהרעננות או מחוש ההומור המשובח שלו – גם (ובעיקר) כשהמצב נראה נואש.” ל’אקספרס