ברגע אחד

הסקירה שלי:

סיפור על בחירות, על החלטות גורליות שנעשות במצב של מצוקה, על רגשות אשמה וחרטה, על התמודדות אחרי טראומה וניסיון להמשיך הלאה.

זהו ספר שמעורר הרבה מחשבות, בעיקר מחשבות על איך אנחנו היינו מתנהגים במקרה כזה, האם היינו חושבים רק איך להציל את עצמינו או שהיינו דואגים קודם לאחרים?

לדעתי הספר מתאים יותר לנוער, לפי צורת הכתיבה ודמות המספרת המפתיעה (לא אגלה מחשש לספויילר) אבל בהחלט גם מבוגרים ייהנו ממנו.

ממליצה לקרוא את הערת המחברת בסוף שמסבירה את הרקע לכתיבת הספר.

הסיפור מבוסס על מקרה שעברה הסופרת בהיותה ילדה. כשנקלעו לצרה, אביה השאיר אותה עם חברים שסמך עליהם שיטפלו בילדים שלו בדיוק כמו בילדים שלהם והתאכזב.

מדברי הסופרת: "בסיפור מתרחש אסון, אבל הסיפור האמיתי הוא מה שהתרחש בתקופה שאחרי האסון, כאשר ההשלכות של הבחירות שעשה כל אחד מהניצולים, רודפות אותם. חרטה זה רגש שקשה לחיות איתו אבל כדי שתהיה חרטה צריך שיהיה לך מצפון ולא לכולם יש. מה שמאפשר לרעים לסבול הכי פחות מהמעשה". בזה מתמקד הספר.

ממליצה בחום!

פין מילר בת השש עשרה נוסעת לטיול יחד עם עוד עשרה אנשים, משפחתה של חברתה וחברים נוספים של המשפחה. בעת נסיעה בכביש חשוך, האב רואה צבי, סוטה מהדרך והם נופלים לתהום עם הרכב.

חלק שורדים וחלק לא. השורדים מקבלים החלטות גורליות של רגע שמשפיעות ומייסרות אותם כל החיים.

עכשיו כל אחד צריך להתמודד עם ההשלכות של ההחלטות שקיבל והמעשים שעשה בעקבותיהן וכתוצאה מכך המשפחה והחברות מתחילים להתפרק ולהיסדק.

ככל שהזמן עובר מתגלים פרטים חדשים על החלטות שאנשים קיבלו, חלקן אגואיסטיות ואכזריות.

מתגלים שקרים וסודות שהסתירו במטרה להציל את עצמם ואת היקרים להם.

מסתבר שהם חשבו שהם מכירים את החברים שלך אבל לא באמת הכירו אותם.

"אף אחד לא באמת מכיר את האחר. אנחנו אפילו לא מכירים באמת את עצמנו".

אחותה של החברה המספרת לומדת דברים על בן זוגה, האם בוחרת להציל את הבת המועדפת שלה, בן הזוג של החברה של האם חושב רק על עצמו ועושה מעשה חסר אחריות שיהיו לו השלכות הרות אסון, מתגלה רומן שנשמר בסוד, אנשים חסרי מצפון אבל היו גם אנשים שעשו מעשים טובים וחשבו גם על האחרים.

כשמתחילים חשדות לגבי מעשים שנעשו ומתעמתים עם הניצולים, כל אחד מספר משהו אחר. ההסבר לכך, לפי הסופרת, הוא שמסתבר שאנשים זוכרים באופן שונה את האירועים הטראומטיים. כל אחד מטפל בהם בדרכו. לפעמים הם לא באמת משקרים כשהם מספרים מה קרה, אלא יותר זוכרים את זה באופן שמאפשר להם לחיות עם זה קצת יותר בקלות.

הסופרת מסבירה שלפעמים כשרואים את השורדים, חושבים שהם בסדר, שהם חזרו לחייהם והמשיכו מהמקום שהפסיקו, אבל זה מטעה. תקופה פוגענית באה על הניצולים. הם חווים עליות וירידות, רגשות מכל הסוגים: הכחשה וחרטה, אסירות תודה מול רגשות אשמה, צער וכאב וחוסר תקווה, שמלווים אותם במחשבות ביום ובחלומות בלילה ולעיתים הם גם נמנעים משינה מהפחד להיזכר במה שקרה.

לאט לאט אנשים משתקמים, מקבלים החלטות בעקבות האירוע והגילויים המפתיעים על אחרים ועל עצמם ומנסים להמשיך הלאה. אהבתי את הסוף המרגש שמשאיר המון תקווה.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

"הדמויות מתוארות ברגישות, וכך גם ההתאוששות שלהן. הסיום מלא תקווה."
– Booklist

מועמד לפרס ספר הפרוזה הטוב של השנה של Goodreads

תאונת דרכים אכזרית משליכה את פין מילר בת השש־עשרה יחד עם עוד עשרה בני משפחה וחברים לתהום. החלטות בלתי אפשרויות מתקבלות בקרב השורדים, החלטות שמותירות אותם בייסורי אבל וחרטה. כיצד יתמודדו עם ההשלכות של מעשיהם? עם האשמה שלא מרפה? וכיצד משפחה שהתפרקה לרסיסים תצליח להטליא מחדש את חייה המרוסקים?

ברגע אחד הוא סיפור ששובר את הלב ואז מאחה אותו, סיפור על אהבה, על משפחה ועל היכולת להמשיך הלאה גם כשזה נראה בלתי אפשרי.

סוזן רדפרן סיימה בהצטיינות את הלימודים באוניברסיטה הפוליטכנית של קליפורניה ונוסף על ששת הרומנים שכתבה היא מחזיקה בתואר באדריכלות. היא חיה עם בעלה וילדיה בקליפורניה.