בסלון של ברטה

תמונה של הספר בסלון של ברטה

מחבר: אורה אחימאיר, הוצאה לאור: עם עובד, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 289.

הסקירה שלי:

אני מאד אוהבת את הכתיבה של אורה אחימאיר ולכן שמחתי כשיצא ספרה החדש.

בספר הזה המחברת, שנמצאת בעשור השמיני לחייה, יוצאת למסע ארוך ומסקרן בווינה, מתקופת ימי תור הזהב עד מלחמת העולם השנייה, פעם עם בנה ופעם עם בתה.

מטרת המחקר היא לגלות פרטים על עברה המשפחתי הרחוק והקשר האפשרי שלה למשפחת צוקרקנדל.

בספר היא מתמקדת בשתי נשים מעניינות, שונות מאד זו מזו, ברטה צוקרקנדל וגיסתה, אמליה. הן בני דודות שנישאו לאחים צוקרקנדל וכך הפכו לגיסות.

הספר מעניין מאד אך הוא כתוב בצורה של ספר עיון ולכן הקריאה לא תמיד הייתה לי קלה ולקח לי זמן לסיים אותו.

המחברת מגלה פרטים על חייהן של ברטה ואמליה ופעילותן בווינה העשירה באומנים ואנשי רוח כמו הרצל, המלחין מאהלר, הסופר שטפן צוייג והצייר קלימט.

ברטה היהודייה הייתה אישה דעתנית, לוחמת שלום, אמיצה, חזקה, תאבת חיים ושופעת מרץ.  לברטה הייתה אהבה לאנשים והיא הייתה סקרנית לגלות מה מסתתר מאחורי המסכות שלהם.

היא ערכה בסלון הביתי שלה מפגשי תרבות ובזכות קשריה עם אמנים ומנהיגים, אף השפיעה על מהלכים פוליטיים באותה תקופה. היא הייתה מארחת למופת והקימה רשת חברתית שמושתתת על חברות וקרבת לב.

אמליה הייתה פחות פעילה מברטה ולכן גם זכתה לפחות פרסום אבל זכתה לדיוקן עצמי שצייר הצייר הגדול של וינה, גוסטב קלימט בשנת 1917. היא זכתה למעט תשומת לב והערכה כאשר שימשה כאחות כשיצאה לחזית עם בעלה בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

המחקר אודות חייהן של הנשים מגלה חיים מלאי זוהר ועושר לצד המון שברונות לב ואכזבות.

הסופרת מגלה נשים מלאות תשוקה שכמהות למיניות ולהשפעה בעולם אבל חוששות להביע את עצמן מכיוון שבאותה תקופה הנשים היו כבולות ואילו הגברים היו אלה ששלטו וניהלו את העולם.

הסופרת מתארת את החיים של יהודי וינה, שלמרות שתמיד נחשבו זרים והיו נתונים לרדיפות, השפעתם על התרבות הווינאית העשירה הייתה גדולה מאד.

הספר מתאר את מאמציהם של היהודים להשתלב בתרבות ולהיות נאמנים בכל דרך, על די שוחד, חנופה, הומור וכישרון אבל לשווא. תמיד בסוף הגיעה השנאה שבעקבותיה הם נאלצו לברוח למקום אחר ולהתחיל הכל מחדש.

הספר מסתיים בכיבוש אוסטרייה וסיפוחה לגרמניה של היטלר ששם קץ לעידן פריחת היהודים בווינה.  גורלה של ברטה שפר עליה והיא הצליחה לברוח בזמן מהעיר בעזרת חברים ואילו אמליה נותרה בעיר הכבושה.

בספר משולבות תמונות של ברטה ואמליה שמוסיפות המון רגש לסיפור.

חלק קטן ממה שארע לברטה ואמליה הוא פרי דמיונה של המחברת לצורך השלמת מידע חסר.

אני ממליצה על הספר למי שאוהב היסטוריה ומתחבר לתקופה ולצורת הכתיבה המלווה בפרטים ומאורעות התקופה.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

המחברת, אישה סקרנית בעשור השמיני לחייה, יוצאת לגילוי סיפור משפחתי בווינה המעטירה, על תפארת אמניה ואנשי הרוח שלה – וינה של הרצל, מאהלר, קלימט ושטפן צוויג. היא מתמקדת בשתי נשים מושכות לב, שהן עיר ומלואה: ברטה צוקרקנדל, שהפכה את הסלון הביתי למוקד תרבות מהפכני והייתה לדמות מרכזית במודרניזם הווינאי, ואף ניווטה מהלכים פוליטיים לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, וגיסתה האלמונית אמליה, שזכתה לחיי נצח בזכות דיוקן שצייר גדול צייריה של וינה גוסטב קלימט.
צעד אחר צעד ובנחישות היא מפענחת את תולדותיהן של ברטה ואמליה, שנשזרו באירועים היסטוריים מימי תור הזהב הווינאי עד מלחמת העולם השנייה. כך היא מקימה לתחייה ימי זוהר שמסתירים מכאובי לב, ערגה למיניות ופחד מפניה ותשוקה לחרוג מכבלים שנשים כמותן היו אזוקות בהם. היא גם מתארת את אהבתם של יהודי וינה לעירם ואת תרומתם העצומה לתרבותה ולפריחתה, מתוך ידיעה מודחקת שלעולם יהיו בה נחשדים וזרים. כך עד הקץ האכזרי והנחרץ, עם סיפוחה של אוסטרייה לגרמניה של היטלר. דמיון ומחקר מסתחררים בסיפור מהפנט שחושף גם את האישה הכותבת.

אורה אחימאיר, מחברת רבי־המכר כַּלָּה ואררטים, משלימה בספר זה טרילוגיה על פניו השונות של סבל נשים בימי פרעות, מלחמה, רצח עם ושואה.
"עשיתי כמיטב יכולתי […], אך דמותכם וחייכם סחפו אותי וכבר לא משנה אם יש קרבת דם קלושה שבקלושות בינינו. סיפור האשליה הגדול שלכם הוא שהפך את הכתיבה עליכם לבלתי נמנעת. רציתי לכתוב על העיוורון, על כל תמרורי האזהרה ועל בגידת המולדת, ואני לא יכולה לעצור"

תגובות

תגובות