בכל פעם שהשמש זורחת

תמונה של הספר בכל פעם שהשמש זורחת

מחבר: אנאבל מונהאן, הוצאה לאור: תכלת, תרגום: עדינה קפלן, מס' עמודים: 240.

הסקירה שלי:

ספר רומנטי קליל, זורם ושנון עם סוף מרגש עד דמעות.

אם בא לכם ספר מרענן להעביר איתו את ימי הקיץ החמים, זה בדיוק הספר המתאים, ממליצה בחום!

נורה מתפרנסת מכתיבת תסריטים רומנטיים עם הפי אנד. כשבעלה עוזב אותה ומשאיר אותה עם שני ילדיהם, היא מחליטה הפעם לשנות את סגנון הכתיבה ולכתוב את סיפור חייהם העצוב. הפעם הסוף ידוע מראש, בעלה עזב ולא יחזור והיא נותרה שבורת לב עם המון כעס. מסתבר שהכותבת המוכשרת לא חוותה אהבה אמיתית מעולם.

הסיפור כתוב היטב ולכן מחליטים להפוך אותו לסרט קולנוע ולצלם אותו בבית הפרטי שלה כדי לשמור כמה שאפשר על אמינותו.

נורה מסכימה ומאד מתלהבת כאשר השחקן החתיך ליאו ואנס נבחר לשחק את בעלה.

כשמסתיימים הצילומים הצוות עוזב אבל יום למחרת נורה מופתעת כשהיא מוצאת את ליאו על הערסל בחצר ביתה, קצת שתוי. הוא מבקש ממנה להישאר בביתה לשבוע כדי להירגע מהחיים האינטנסיביים ולראות את הזריחה בבקרים בתמורה ל 1000 דולר ליום.

נורה מסכימה להצעה המפתה, הכסף הזה יעזור לה לשלם חובות שנותרו עוד מחיי הנישואין. ליאו מצטרף אליה לחיי השגרה של גידול ילדים, קניות בסופר, חיי משפחה עם חום ואהבה, החיים "הפשוטים" היומיומיים שאותם הוא לא מכיר.

ליאו רגיל לחיי הוללות, חיים נוצצים. הוא מחליף נשים סידרתי, הכל עושים לו, הכל קונים עבורו, הוא נודד בעולם וחי מסרט לסרט. הוא לומד מנורה המון על חיים מלאי משמעות, חיים מאושרים שלא תלויים בעושר.

נורה וליאו מנהלים הרבה שיחות ולאט לאט מתקרבים ומתאהבים. גם הילדים של נורה נקשרים לליאו שעוזר להם בשיעורי הבית והכנת מטלות אבל אז ליאו מקבל הצעה מפתה לסרט חדש במקום רחוק שאי אפשר לסרב לה ועוזב עם הבטחה לחזור. הזמן עובר וליאו לא חוזר. נורה וילדיה נותרים שבורי לב, היא מנסה להתאושש ולעזור גם לילדיה שנותרו מלאי כעס ואכזבה בפעם השנייה בחייהם.

האם הרומן הזה היה סתם עוד רומן מזדמן מבחינתו של ליאו? האם ליאו באמת יכול להתחייב לאישה אחת? האם הוא יכול לאהוב? האם הכל היה הצגה, כלפיה וכלפי הילדים? מדוע הוא לא חזר כפי שהבטיח? מה יעלה בגורל סיפור האהבה ביניהם?

תקראו ותגלו. אהבתי את הדרך המקורית והמפתיעה שהובילה לסוף המרגש.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

נורה המילטון יודעת טוב יותר מכולם מהי אהבה. או לפחות יודעת לכתוב עליה. אחרי הכול, זו הפרנסה שלה. אבל כשבעלה נוטש אותה, גם נורה משנה כיוון ובמקום לכתוב עוד תסריט רומנטי, היא כותבת – בזעם – את הסיפור שלהם. זהו התסריט הטוב ביותר שכתבה מעודה. כל כך טוב, עד שהוא נהפך לסרט קולנוע. כל כך אותנטי, עד שההפקה מבקשת לצלם אותו בבית שלה.
מדובר בהרפתקה, ונורה זורמת איתה. גם עם צוות הצילום שהורס לה את הדשא. גם עם השחקן החתיך בעולם, ליאו ואנס, שלוהק לתפקיד בעלה.
אין מה לומר, החיים בהחלט תפסו תפנית. אבל ביום הצילומים האחרון, כשהצוות אורז ומתקפל, נורה מגלה הפתעה נאה על המרפסת שלה. ליאו ואנס יושב שם, קצת שתוי, ומתחנן: תני לי להישאר. אני חייב מנוחה במקום שקט. יום. שבוע. לא בחינם. 1000 דולר ליום. שבעה ימים, מה איכפת לך?
שבעה ימים יכולים לעבור כהרף עין, בלי להותיר זכר. שבעה ימים גם יכולים להיות התחלה של נצח. ונורה צריכה לבחור.

בכל פעם שהשמש זורחת מאת אנאבל מונהאן הוא רומן שנון, מלא שמחת חיים ונוגע ללב. הוא זכה להצלחה רבה מיד עם צאתו לאור, והוכתר כאחד מספרי הקיץ החמים בשורה של עיתונים ומגזינים, ביניהם ה"וושינגטון פוסט", "היו-אס-איי טודיי" וה"קוסמופוליטן".

תגובות

תגובות