ארץ עיר ילדה

תמונה של הספר ארץ עיר ילדה

מחבר: אביגיל קנטורוביץ', הוצאה לאור: מודן הוצאה לאור, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 326.

הסקירה שלי:

הספר הזה סקרן אותי מאד כי את אביגיל אני מכירה שנים במסגרת הקבוצה והקשר שלי עם ההוצאה שבה היא עובדת. אבל מצד שני, חששתי לקרוא אותו כי בגלל הסיפור האישי שלי, נושאים כמו הריון ולידה קשים לי לקריאה.

אחרי שקראתי את הכתבה על אביגיל בעיתון לאישה ביושבי אצל הספרית וגיליתי שיש דמיון בין החיים האישיים של אביגיל לסיפור, הסתקרנתי עוד יותר והחלטתי שאני חייבת לקרוא את הספר.

אני שמחה שלמרות החששות שלי, צלחתי את הקריאה ונהניתי מאד. מהרגע שהתחלתי, לא יכולתי להפסיק לקרוא. אביגיל יודעת לכתוב! הספר זורם, מעניין ויש בו המון קטעים מרגשים. הכתיבה שנונה ומלאת הומור וציניות. הרגשתי שאני נמצאת בתור הנפש של הגיבורה ובקלות יכולה להזדהות איתה.

זהו סיפור על יחסי הורים וילדים, על חיי משפחות ועל כמיהתו של כל אחד בכל גיל לזכות באהבה ולהיות נאהב. ממליצה בחום!

הגיבורה הראשית היא כליל. כליל בהריון בשבוע ה- 32 ומתאשפזת בבית חולים עקב רעלת הריון ולחץ דם גבוה. אמה של כליל נפטרה ואביה לא בקשר איתה שנים רבות. כליל נשואה ויש לה ילדה בת ארבע. היא נמצאת כרגע בפרשת דרכים: היא צריכה לכתוב מאמר לכתב עת יוקרתי והיא רק בשלבים התחלתיים, חנות הספרים שהיא מנהלת נמצאת בקשיים, היא ובעלה מאד התרחקו בתקופה האחרונה ולא מזמן היא נישקה קולגה שלה בעבודה.

כליל מתאשפזת במחלקה להריון בסיכון גבוה עד ללידה. בבת אחת היא מתנתקת מהעולם שבחוץ, מהשגרה, ונכנסת לשגרה אחרת בבית החולים. במחלקה כליל פוגשת עוד נשים כמוה ומתיידדת איתן. היא מנהלת שיחות עם הבנות, נחשפת בפניהן לאט לאט, אוכלת ממכונת הממתקים ואפילו מדברת אליה וגם עדה למקרים קשים עם סוף עצוב. היא מתוסכלת, משועממת ובעיקר מאד מפוחדת וחרדה לגורל התינוק שבבטנה.

בנוסף לדאגות להריון, כליל דואגת שבתה תתרחק ממנה מכיוון שעזבה אותה לתקופה ארוכה, היא חוששת שנישואיה יתפרקו ומאד מבולבלת כשהקולגה שנישקה מגיע לבקרה בבית החולים. כליל מנסה במקביל להתקרב לבעלה, שנראה כאילו הוא לא מבין את המצב שהיא נמצאת בו וחושב שהיא דווקא נהנית מהמנוחה שנכפתה עליה.

יום אחד היא רואה מודעה בעיתון ובה כתוב שאביה מגיע לארץ לתת הרצאה בדיוק ביום שבו מתוכננת הלידה שלה. מאותו יום, המחשבות על אביה לא נותנות לה מנוחה.

אביה של כליל עזב את אמה ואותה והתחתן עם אישה אחרת. כליל הייתה ילדה כשאביה עזב ומאז אין לה קשר איתו. אביה של כליל הוא ארכיאולוג וחוקר שואה ויש לו אובססיה לנושא. חייה של אמה ושלה סבבו סביב השואה. כליל משחזרת סצנות מילדותה ומתארת משפחה שחיה בצל השואה תוך שילוב בדיחות שחורות בנושא, הן של אמה והן שלה.

לכליל יש המון זמן להיות עם עצמה. היא מנצלת את הזמן הפנוי שיש לה ומנתחת את חייה, את הבחירות שעשתה ובעיקר את מערכת היחסים עם אביה. היא מייחלת להצליח לבוא להרצאה ולהיפגש איתו. היא רוצה להבין ממנו למה לא אהב אותה, מדוע עזב אותה והעדיף משפחה אחרת ומדוע ניתק איתה קשר ונעלם.

בסיפור ישנם תיאורים מפורטים של בדיקות שכליל עוברת במהלך האשפוז ופרטים שחזרו על עצמם סביב נושא הקשר עם אביה שלדעתי ניתן היה להפחית במינונם וזה לא היה גורע מאומה מהעניין של הספר.

אביגיל חושפת בפנינו את הנפש של כליל, את כל המחשבות, החרדות, התהיות, האכזבות והתקוות.

האם כליל תפתור את הנושא הטעון עם אביה? האם תצליח לפגוש אותו? האם הלידה תעבור בשלום?  תקראו ותגלו.

סיום הספר מיוחד וניתן כנראה לפרשנויות. אני מאד אהבתי את הסוף ונותרתי עם חיוך על הפנים. ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

לכליל מילר יש מספיק דאגות בחיים: היא בשבוע השלושים ושניים להריונה, המאמר שהיא כותבת לכתב עת יוקרתי רחוק מלהיות מוכן, חנות הספרים שהיא מנהלת כמעט קורסת, היא ובעלה רחוקים מאי פעם ורומן במקום העבודה לא מתגלה כרעיון הכי מוצלח שאי פעם היה לה.
לא פלא שהיא מוצאת את עצמה עם לחץ דם שנוסק לשחקים ומאושפזת במחלקת אם ועובר, לפחות עד להודעה חדשה. שם, על מיטת בית החולים, כליל נתקלת במודעה שמבשרת שאביה הנעדר, אתו לא דיברה שנים ארוכות, מגיע להרצות בארץ. תאריך ההרצאה הוא גם תאריך הלידה המיועד.
בין בדיקות וחרדות לגורל התינוק שבדרך, ארוחות תפלות, שיחות עם אימהות בהווה ובעתיד, ביקורים של בעלה ובתה הקטנה וכמה בדיחות שחורות, מתעמתת כליל עם שלל הבחירות שבחרה בחייה וגם עם כאלה שבחרו בה.
אביגיל קנטרוביץ׳ לא מאמינה בפרות קדושות. בכתיבה שנונה, חשופה מאין כמוה, מצחיקה אבל גם נוגעת ללב, היא כותבת על הורים, ילדים ומשפחות לא מתפקדות, על רומנים אסורים ומותרים, על זיכרון השואה ועל זיכרון בכלל.  ארץ, עיר, ילדה חוזר ובודק באומץ וברגישות את האפשרות לזכות באהבה אצל מי שלא נאהב מראשיתו.

תגובות

תגובות