מחבר: סבסטיאן פוקס, הוצאה לאור: פן, ידיעות ספרים, תרגום: רחל פן, מס' עמודים: 357.
הסקירה שלי:
רומן היסטורי מעניין המתרחש באוסטריה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. יש בו המון פוליטיקה של התקופה ותיאוריות מעולם הפסיכולוגיה שהם לא תמיד קלים לקריאה והבנה אבל יש כאן גם סיפור על אהבה, על כוחה בריפוי הנפש, על בדידות, געגועים ועל פוסט טראומה בשילוב המון רגש ואנושיות.
זה ספר איטי שמצריך הרבה סבלנות עד סופו המרגש שבו מתבצעת סגירת מעגל מפתיעה.
הדיונים בפוליטיקה ובפסיכולוגיה היו מפורטים מדי לטעמי ולעיתים מעייפים אבל סיפורי החיים של שני הגיבורים, אנטון ולנה, היו נוגעים ללב ואני שמחה שקראתי עד הסוף.
הפרק הראשון מתרחש בשנת 1914. אנטון היידק הוא עיתונאי אוסטרי שמגיע לוינה. הוא עובד גם כמורה פרטי ופוגש את דלפין, אישה צרפתייה שמלמדת שיעורים בצרפתית את אחד הלקוחות שלו. אנטון אהב את החופש ולא חשב על התמסרות וחתונה אבל כשהוא פוגש את דלפין ושומע אותה מנגנת בפסנתר, הוא מתאהב בה מייד ויודע שאיתה הוא רוצה לחיות את חייו והם עוברים לגור ביחד. כשארצו מכריזה מלחמה על צרפת, דלפין הופכת לאויב וכשהוא חוזר אליה מהמלחמה, הוא לא מוצא אותה בביתם, היא נעלמה מבלי להשאיר אפילו מכתב עם הסבר.
אנטון מאשים את עצמו שלא חזר מוקדם יותר וחרד לגורלה של אהובתו.
החלק השני מתרחש בשנת 1927. לנה היא בת חמישית לאם חד-הורית אלכוהוליסטית, את ארבעת ילדיה הקודמים היא מסרה לאימוץ. הן גרות בעיירת קטנה ומצבן הכלכלי קשה. לנה לא יודעת מיהו אביה ומאד רוצה להכיר אותו. היא בודדה ומאד רוצה מישהו שיאהב אותה ומייחלת לחיים טובים יותר משל אמה שנאלצה להתפרנס גם מזנות. היא עוזבת את וינה ומוצאת עבודה, שתספק לה גם מקום מגורים, בסנטריום "השלוס זבליק" שמטפל בחולי נפש ואנשים עם פוסט טראומה.
החלק השלישי מתרחש בשנת 1933 ובו שני הגיבורים משני החלקים הראשונים נפגשים במקרה.
אנטון שירת במלחמה ואיבד המון חברים. נפשו פגועה מהמלחמה ובנוסף מגעגועים לאהובתו. עד היום הוא לא הצליח לגלות מה עלה בגורלה של דלפין. הוא מגיע כעיתונאי מנוסה להכין כתבה על הסנטוריום שבו עובדת לנה ובין היתר לחקור את רפואת הפסיכולוגיה במקום ואת כוחה בריפוי המטופלים.
יום אחד אנטון פוגש את לנה כשהיא באה לשרת אותו. הוא בטוח שזאת הפעם הראשונה שהם נפגשים אבל לנה מסתירה סוד מהעבר הקשור להיכרותה עם אנטון.
יש עוד שני חלקים בספר שבהם יש המון תעלומות, התמודדויות, גילויים מפתיעים, אכזבות והתפתחויות בחיים של אנטון ולנה במהלך שנות התבגרותם. שניהם אנשים בודדים בעולם. אנטון מאד מתגעגע לדלפין ולא יודע מה עלה בגורלה ויעשה הכל כדי למצוא אותה. לנה מנסה למצוא אהבה אבל מתאכזבת מגברים שהיא מתאהבת בהם. האכזבות הרבות מדרדרות אותה למעשים שבעתיד היא תתחרט עליהם.
לנה ואנטון מתיידדים ולנה מתלבטת האם ומתי יהיה נכון לספר לאנטון על העבר שכנראה הדחיק וחוששת מאד מתגובתו לכשיגלה.
אהבתי את הסוף המרגש שמוכיח שכל אחד זקוק לאהבה שמספקת נחמה וריפוי לנפש הפגועה.
קריאה מהנה!
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
1914: אנטון היידק האוסטרי הצעיר מגיע לווינה, נחוש לעשות לעצמו שם כעיתונאי. במסגרת עבודתו החלקית כמורה פרטי הוא פוגש אישה צרפתייה בשם דלפין ומתאהב בה עמוקות, עד לרגע שארצו מכריזה מלחמה על ארצה והיא הופכת בין לילה לאויבת.
1927: במקביל לנה, שגדלה עם אם שתיינית בעיירה קטנה וחיה חיים דלים וקרים, נקרעת בין רעב לאהבה ובין רצון להשיג שליטה על חייה. אחרי ניסיון מר להשתלב בחיים בווינה, היא נוטשת לבסוף את עיר הבירה ומתחילה לעבוד כמשרתת בסנטריום מוקף השלג, השלוס זבליק.
1933: בעודו מתקשה להשלים עם מותם של חברים כה רבים במלחמת העולם הראשונה, אנטון, כעת עיתונאי מבוסס, מתבקש להכין כתבה אודות השלוס זבליק המסתורי, ומצבה של הרפואה הפסיכולוגית כיום. בסנטריום זה, על גדות אגם כסוף, בו נחקרים לעומקם הסבל האנושי והסיכויים לגאולה, שני אנשים יראו זה את זה לראשונה.
ארץ השלג המתרחש באוסטריה בין שתי מלחמות עולם, חוקר את שבריריותה של האהבה, ובוחן את כוחה הגואל של הפסיכולוגיה. בכתיבה אלגנטית וסוחפת, מצליח פוקס לאזן בין רעיונות גדולים ורגש אנושי ולרקום סיפור אהבה אפי ועל זמני.
סבסטיאן פוקס הוא סופר ועיתונאי בריטי מוערך אשר ספריו היו לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות. בשנת 1993 פוקס נבחר לאגודה המלכותית לספרות ואוניברסיטת איסט לונדון העניקה לו תואר ד"ר של כבוד על תרומתו להבנת הפסיכיאטריה ברומן Human Traces שראה אור ב-2005. בין ספריו הרבים ראו אור בעברית שירת הציפור (מודן, 2002) ושלוח רסן (פן וידיעות ספרים, 2008).
"רומן מומלץ, נפלא ומרגש, המראה כיצד הכוח לאהוב מישהו כפי שהוא באמת – על כל מה שהוא באמת – יכול להביא נחמה בחיינו הקצרים."
– Independent
"סיפור חובק שנים ויבשות, סיפור אהבה אפי הנאבק ברוחות הגורל וההיסטוריה."
– הדיילי מייל
"סיפור האהבה המרגש ביותר שכתב פוקס."
– אנתוני ביוור, (מחבר רב המכר "מלחמת העולם השנייה")
"ספרו החדש של פוקס כתוב נהדר, וחוקר את שבריריות האהבה באופן שמזכיר לפרקים את 'דקלי הפרא' של ויליאם פוקנר. רומן נפלא."
– Spectator