אני הילדה מאושוויץ

הסקירה שלי:

סיפור הישרדותה המדהים ומעורר ההשראה של טולה גרוסמן, הילדה ששרדה את אושוויץ. הספר כתוב היטב אבל קשה לעיכול, בעיקר כשמדובר בילדה.

מודה שלא היה קל לקרוא, עשיתי הרבה הפסקות והזלתי דמעות במהלך הקריאה.

זהו סיפור חייה האמיתי של הילדה טולה בתקופת השואה, שהפכה את שמה לטובה פרידמן, כולל הדילמות שעמדו בפניה, הבחירות שנאלצה לעשות והיא מעלה אותו על הכתב במטרה להכעיס את הקוראים כדי שיחלקו את הסיפור עם החברים על מנת שלא יקרה ליהודים רצח עם נוסף.

היא מספרת את סיפורה המרתק כשמונים שנה לאחר ששוחררה מאושוויץ בעזרת העיתונאי מלקולם ברבנט.

המחברת משמשת פה ל 1.5 מיליון ילדים שנרצחו בידי הנאצים ולא יכולים לדבר.

כל חייה נלחמה טובה כדי לספר את מה שעברה למען לא יישכח והנחילה את התפקיד לילדיה ונכדיה שימשיכו לספר ולהפיץ.

היא מספרת גם את סיפור חייה לאחר המלחמה כולל הלימודים, המקצוע שרכשה, הנישואים, מעברי המגורים, הילדים שנולדו לה והנכדים.

ספר חשוב, ממליצה לקרוא!

טולה הייתה בת שנה ושבוע כשהגרמנים פלשו לפולין. בגיל שלוש היא עברה עם משפחתה לגטו. בגיל ארבע היא נשלחה עם הוריה למחנה עבודה ובגיל חמש הייתה עם קבוצת ילדים יהודים באושוויץ שבמזל לא נשלחו לתאי הגזים. שלושה חודשים לאחר מכן, הם שוב נלקחו לתאי הגזים אבל מסיבה לא ברורה ברגע האחרון נאמר להם להתלבש ולחזור לצריף שלהם וככה היא ניצלה.

ב 27 בינואר 1945 כשטובה הייתה בת שש,  היא ועוד אלפים מאסירי אושוויץ שוחררו בידי כוחות הצבא האדום.

טולה מספרת על הפרידה מהוריה, על הרעב שחוותה, על הקעקוע עם המספר בידה, על הקור, המחלות, המכות ועל המראות הקשים שנאלצה לראות כולל רצח יהודים ועל כך שנאלצה להסתובב בין גופות.

כל הזמן אימה דאגה לה, למרות התקופות שהופרדו ולא ידעו מה עלה בגורל השנייה. במפגשים ביניהן אימה לימדה אותה לשרוד, היא אמרה לה לא לדבר אל הנאצים, לא להישיר מבט, לעשות פני מתה. טולה סמכה על אימה, שמעה בקולה ודבריה הינחו אותה לאורך כל התקופה במחנה.

אימה של טולה גם ניצלה אבל הייתה בדיכאון עמוק לאחר שכל משפחתה נרצחה בשואה.

טובה למדה מקצוע טיפולי, היא פסיכותרפיסטית. לאחר כל מה שעברה, היא רצתה לעזור לאנשים ולעשות טוב. היא טיפלה בקשישים יהודים ועמדה בראש שירותי הרווחה וכיום היא פעילה נגד אנטישמיות.

סיפור מעורר תקווה, נותרתי מלאת הערצה לטובה הגיבורה ששרדה את השואה, הקימה משפחה ונלחמת כל חייה לספר את סיפורה וסיפורם של הילדים הנרצחים ואשר אחרי הזוועות שעברה, בחרה לממש את חלומה ולעזור לזולת.

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

"אני רוצה שתחוו את חייה של ילדה בשואה, שתטעמו ותרגישו ותריחו אותם. אני רוצה שתצעדו בנעלַי שלי ובנעלֵי משפחתי, אף על פי שבזמנים הגרועים ביותר לא היו לנו נעליים. אני רוצה שתבינו את הדילמות שעמדו בפנינו ואת הבחירות הבלתי אפשריות שנאלצנו לעשות. אני מקווה שתתרגזו. כי אם תתרגזו, יש סיכוי שתחלקו את כעסכם עם אחרים, וזה מגדיל את הסיכויים למנוע רצח עם נוסף".

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם, לאחר שכבר התפשטו, נאמר להם להתלבש ולחזור לצריף שלהם. ב־27 בינואר 1945 היא נמנתה עם כמה אלפים מאסירי אושוויץ ששוחררו בידי חיילי הצבא האדום.

קרוב לשמונים שנה אחר כך, כשהיא נעזרת בעיתונאי מלקולם ברבנט, העלתה טובה פרידמן על הכתב את סיפור ההישרדות המדהים שלה, ואת סיפור חייה אחרי המלחמה. התוצאה, אני הילדה מאושוויץ, היא סיפור חיים מעורר השראה לא פחות משהוא מרתק ומלא עוצמה.

טובה פרידמן היא פסיכותרפיסטית יהודייה־אמריקאית ילידת פולין. היא עמדה בראש שירות רווחה ללא כוונות רווח במשך 25 שנה. כיום היא פעילה בולטת נגד אנטישמיות.

מלקולם ברבנט הוא עיתונאי בריטי. בעבר היה כתב קרבות עטור פרסים של הבי־בי־סי, וכיום הוא כתב חוץ בתוכנית Newshour של רשת PBS האמריקאית.