אמא של הים

הסקירה שלי:

ספר חזק, מטלטל ומאד נוגע ללב.

הסיפור מתרחש בעיירה באיטליה בשנת 1975. המספרת היא ילדה שבגיל 13 ההורים שגידלו אותה, החליטו להחזירה למשפחה הביולוגית שלה מבלי להסביר לה מדוע.

הילדה בהלם, היא לא מבינה מה קרה. היא נאלצת לעזוב את הוריה האהובים, את חברתה הטובה, את החיים היפים והנוחים שהיו לה ב"בית ליד הים" ומגיעה למשפחה קשת יום, שמצבה הכלכלי לא טוב, משפחה שונה מאד מהמשפחה שבה גדלה כל חייה.

היחידה שמקבלת אותה בשמחה היא אדריאנה, אחותה הביולוגית. מאותו יום נקשרת ביניהן חברות קרובה ועמוקה שתשפיע על חיי שתיהן לעד.

החיים במשפחה החדשה קשים, אין להם הרבה אוכל, יחס ההורים כלפיה קר. האב אלים והאם נוקשה כלפיה ומטילה עליה חלק מעבודות הבית.

הילדה לא מפסיקה לתהות מדוע היא הוחזרה. היא מנסה ליצור קשר עם ההורים שגידלו אותה אבל הם נעלמו לה ואין לה מושג היכן הם. כל מה שהם סיפרו לה הוא שהמשפחה האמיתית שלה רצתה אותה בחזרה. הילדה כמובן לא מאמינה לזה מכיוון שהיחס אליה כל כך קר ומנוכר.

היא זוכרת שימים לפני שעזבה, אמה שכבה חולה במיטה ולכן חוששת שאולי היא מתה וזאת הסיבה שהיא הוחזרה לאמה הביולוגית.

הילדה סובלת מהצקות בבית הספר החדש, מכנים אותה "המוחזרת" אבל היא מאד חכמה והיא מנסה לשרוד ולעשות הכל כדי להצליח בלימודים.

למה הוחזרה הילדה? הסיבה מתגלה לקראת סוף הספר והיא מאד כואבת.

סיפור מרגש על חברות חזקה, על הישרדות, על בגידה, על כאב ועל התמודדות. סיפור לא קל אבל יש בו גם המון תקווה. ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

בגיל שלוש־עשרה, האנשים שעד כה קראה להם אמא ואבא החזירו אותה, בלי הסבר כמעט, למשפחה הביולוגית שלה. מאז היא מחפשת את התשובה.
יש ספרים שנוגעים בנו כל כך עמוק, שהם כמו קוראים בשמנו. כזהו הספר הזה כבר מהעמוד הראשון, כשהגיבורה – עם מזוודה ביד אחת ושקית נעליים באחרת – מצלצלת בדלת לא מוכרת. פותחת לה אחותה אדריאנה, בעיניים הלומות שינה וצמות פרועות: הן מעולם לא נפגשו עד כה.
כך מתחיל הסיפור המטלטל והמופלא הזה: עם ילדה שבן לילה מאבדת הכול — בית נוח, חבֵרה הכי טובה, אהבתם של הוריה. או ליתר דיוק, מי שחשבה שהם הוריה. הם רק מספרים לה שהמשפחה האמיתית שלה רוצה אותה בחזרה. אבל האם זה נכון?
חיים שונים לגמרי מתחילים עבור הילדה "המוחזרת", כפי שקוראים לה באכזריות הילדים סביבה. חיים חדשים בבית קטן וחשוך, עם אחים בכל מקום ומעט אוכל על השולחן. אבל ישנה אדריאנה שחולקת איתה את המיטה. וישנו וינצ'נצו אחיה, שמסתכל עליה כאילו היא כבר אישה. ובאותו מבט ערמומי היא יכולה אולי ללכת לאיבוד כדי להתחיל למצוא את עצמה.

דונטלה די פייטרנטוניו, רופאת ילדים במקצועה, תוקפת בספרה את נושא האימהוּת מנקודת מבט מקורית ובעוצמת ביטוי נדירה. אמא של הים זיכה אותה בפרס קמפיילו 2017, והוא עוּבּד לתיאטרון.