אל תאמרי לי שאת פוחדת

הסקירה שלי:

סיפורה הטראגי של האצנית הסומלית סמיה יוסוף עומאר. ילדה אמיצה ושאפתנית , "לוחמת קטנה" כפי שכינה אותה אביה. הסיפור קריא מאד, מרגש ועצוב. ממליצה בחום!

סמיה נולדה בסומליה שבאפריקה, בזמן ששררה מלחמה בין זרמים שונים באיסלאם. סמיה גדלה במשפחה מאד עניה אבל משפחה מלאת שמחת חיים ותקווה.

סמיה חלמה להיות אצנית ולייצג את ארצה באולימפיאדה אבל לא היו לה אמצעים, לא נעלי ספורט ולא כסף למאמן. עלי, חבר ילדות שלה, החליט לאמן אותה.

היא תלתה בחדרה פוסטר של אצן סומלי ששימש לה דוגמה לחיקוי ולהערצה.

גם אביה תמיד עודד אותה ותמך בה למרות החמרת המצב בסומליה ועליית א-שבאב הקיצוני לשלטון. עכשיו נוספו גזרות חדשות: אסור לרוץ, צריך ללבוש בורקה ועוד. סמיה עשתה הכל בסתר ולא ויתרה על חלומה.

סמיה שאפה להיות לוחמת למען שחרור הנשים. היא עזבה את בית הספר מחוסר כסף אך המשיכה להתאמן בריצה ואף זכתה בתחרויות מקומיות. היא החלה להתאמן לאולימפיאדה בביג'ין בשנת 2008.

בנתיים רוב המשפחות עוזבות את סומליה ובורחות לאירופה. סמיה נוסעת לאדיס אבבה להתאמן.

המסע היה מפרך, סחטו מהנוסעים כסף, חום אימים, בלי אויר, איומים ואונס ומחלות.שם היא נתקלת גם בבעיות בירוקרטיה וחוסר המקצועיות שלה גורם לה להגיע אחרונה. גם הכישלון האחרון לא מייאש אותה והיא מחליטה לעזוב את ארצה ולהגיע בסופו של דבר לאולימפיאדת לונדון בשנת 2012.

סמיה מחליטה לברוח בספינה לאירופה, שם היא מקווה שתוכל להתאמן בחופשיות, עם אביזרי ספורט מתאימים כגון: נעלי התעמלות ובגדי ספורט וכמובן בעזרת מאמנים מקצועיים שיכינו אותה היטב לתחרות.

המסע בספינה היה מתיש וקשה והסתיים במותם של שבעה אנשים.

סיפור מעורר השראה על ילדה גיבורה, תמימה, אבל בהחלט ראויה להערצה, מלאת נחישות ומאד אמיצה.

ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

"השיר אמר שאבינו ימשיך לעוף כפי שעשה עד אותו היום, ובמעופו יעביר אותנו אל גיל הבגרות. שזרועותיו גדולות כמו כנפי ציפור ענקית, ורגליו חזקות כמו גזעי עצים בני אלף."

סַמְיָה, ילדה אפריקאית מסומליה, גדֵלה במשפחה דלת אמצעים אך מלאת אהבה, שמחה, צחוק ומוזיקה. לסמיה יש חלום. היא רוצה להיות אצנית ולייצג את ארצה באולימפיאדה. מעל מיטתה תלתה סמיה תצלום של מוֹ פַארַח – אצן אגדי המשמש לה מודל לחיקוי.

סמיה האופטימית חסרת התקנה מתאמנת בנחישות, ללא ציוד וביגוד הולמים, כשהמאמן שלה הוא עַלִי, חברה הטוב ביותר. היא לא מפסיקה לרוץ גם כאשר האלימות, הדעות הקדומות וההקצנה האסלאמית סביבה הולכות וגוברות, ומצֵרות את צעדיה. כנגד כל הסיכויים, ולאחר שהיא מנצחת בעוד ועוד תחרויות מקומיות, היא מתקבלת לנבחרת הלאומית של סומליה ואף מייצגת את ארצה בתחרויות בינלאומיות.

אנשים רבים סביבה מנסים נואשות לעזוב את סומליה שסועת המלחמות והסכסוכים ולהגיע לאירופה, בתקווה שלא ימותו בדרך מרעב, מצמא, מתשישות או עקב טביעה של אחת הספינות הרעועות המובילות אותם אל יעדם.

רק כשהיא מבינה שאין שום סיכוי שתצליח להגשים את חלומה בארצה, יוצאת סמיה לריצה של חייה – למסע אל אירופה, שבה תוכל להתאמן בחופשיות, בלי כיסויי ראש וגוף, עם נעליים מתאימות, בגדי ספורט ומאמנים מקצועיים.

ג'וּזֵפֶּה קָטוֹצֵלָה כותב מאמרים לעיתונים "לה רפובליקה", "ל'אספרסו", "ואניטי פייר" ולמהדורה האיטלקית של "פייננשל טיימס". הוא פרסם שני רומנים: Espianti (Transeauropa 2008); Alveare (Rizzolli 2011; Feltrinelli 2014) אשר, עובד לתיאטרון ולסרט טלוויזיה. אל תאמרי לי שאת פוחדת זכה בפרס Premio Strega Giovani והיה מועמד לפרס Strega ב-2014 באיטליה. הספר, שתורגם לשפות רבות, הוא סיפור מלא השראה ומרגש עד דמעות על מלחמה, על משפחה ועל תקווה, אשר מבוסס על סיפור אמיתי. תסריט של הספר נכתב בימים אלה. קטוצלה הוא שגריר של רצון טוב מטעם UNHCR.