מחבר: טילי קול, הוצאה לאור: בוקטיק הוצאה לאור, תרגום: כנרת היגינס-דוידי, מס' עמודים: 367.
הסקירה שלי:
שמעתי המון שבחים על הספר הזה וממש חיכיתי כבר לקרוא אותו. זהו סיפור אהבה מרגש ביו שני ילדים שמתבגרים ביחד. יש ביניהם אהבה יוצאת דופן עם מסירות ונאמנות ראויים להערצה, משהו שאני בספק אם אכן קיים במציאות בסדר גודל כזה אבל זה ספר ובספרים הכל אפשרי.
הסיפור נכתב לצעירים וכך צריך להתייחס אליו. יש קטעים ילדותיים ומתקתקים מול קטעים מלאי תובנות על משמעות החיים. הספר בנוי מפרקים קצרים, הוא סוחף ומהרגע שמתחילים לקרוא ממש אי אפשר להניח אותו מהיד. כל כך רציתי כבר לדעת איך ייגמר הסיפור העצוב הזה, למרות שהסוף ברור מההתחלה. המיוחד פה הוא שיש בעצם שני "סופים" לסיפור, האחד צפוי והשני מאד מפתיע.
קשה מאד לכתוב סקירה לספר מבלי לחטוא בספויילר כי כל הספר מתבסס על מקרה עצוב שקורה לילדה שמשנה את חייה ואת חיי כל הסובבים אותה, כולל כמובן רון, החבר שלה. הנושא קשור אלי אישית, להתמודדות שלי בחיים ולכן מאד התחברתי לסיפור והזלתי לא מעט דמעות במהלך הקריאה.
זה ספר שנקרא בנשמה אחת, ממליצה בחום!
רון ופופי השכנה נפגשו כשהיו בני חמש. רון הגיע מאוסלו לג'ורג'יה עקב עבודתו של אביו. מהרגע שהם נפגשו בשכונה, הם התאהבו והיו מחוברים בלב ובנפש. כשסבתה של פופי גססה, היא העניקה לפופי צנצנת ובה אלף נשיקות בן. בצנצנת היא שמרה לבבות נייר בכל פעם שקיבלה נשיקה מאהוב ליבה שהפך לבעלה בחיים. היא ביקשה מפופי לעשות בדיוק את אותו הדבר עם האהוב שיהיה לה בעתיד.
פופי ורון מתחילים לאסוף לבבות מהנשיקה הראשונה שלהם אלא שבגיל שמונה הם נאלצים להיפרד. אביו של רון נאלץ לחזור לנורבגיה עקב עבודתו והשניים שבורים והמומים אך מחליטים להישאר בקשר צמוד עד שרון ישוב אליה.
משום מה, פופי מנתקת את הקשר ונעלמת. מה קרה לה? למה החליטה לנתק את הקשר? תקראו ותגלו בעצמכם.
כעבור שנתיים, כשרון בן 17, הוא חוזר לג'ורג'יה כעוס ומרוחק מאד ומנסה להבין מדוע פופי ניתקה את הקשר עימו למרות שהבטיחו זה לזו להיות ביחד לנצח. מה שהוא מגלה יעציב אותו מאד וישנה את חייו לעד.
רון צריך לתכנן כיצד יתמודד עם הגילוי העצוב בצורה הכי נכונה עבור שניהם. הוא מתגלה כבוגר ומאהב יוצא מן הכלל.
רון ופופי מתבגרים ביחד, הם לומדים להעריך את החיים, לנצל כל יום כאילו הוא היום האחרון ולעשות דברים שיגרמו להם להיות מאושרים בכל יום מחדש, כדברי פופי: "למה צריך לחכות שחיים יסתיימו כדי ללמוד להוקיר כל יום? … למה שלא נסתכל על האדם שאנחנו הכי אוהבים כאילו אנחנו רואים אותו בפעם האחרונה? כי אם היינו עושים את זה, החיים היו כל-כך …. חיוניים החיים באמת היו ממוצים במלואם".
" … אנחנו חייבים לחיות. החיים שבריריים …. החיים קצרים … (צריך) לחיות בכל הכוח, לאהוב בכל הכוח. לרדוף אחרי חלומות, לחפש הרפתקאות … ". בעקבות הבגרות וההבנה הזאת, רון ופופי זכו לחיי אהבה מושלמים.
הסוף עצוב וידוע מראש אבל יש גם אחרית דבר (מה שאני מכנה הסוף השני) והיא מפתיעה מאד, אמנם היא גם עצובה אבל מצד שני היא נועדה למתן את העצב והיא מעלה חיוך על הפנים ומשאירה המון מקום למחשבה וטעם של אופטימיות למי שיש לו דמיון פורה.
תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:
נשיקה אחת אורכת רגע, אבל אלף נשיקות יכולות להספיק לחיים שלמים.
ילד אחד.
ילדה אחת.
ברית שנכרתת ברגע ונשמרת בלב למשך עשור שלם.
ברית שהמרחק והזמן אינם יכולים להתיר. ברית שתימשך לנצח. כך הם מאמינים.
כאשר רוּן קריסטיאנסן בן השבע-עשרה חוזר ממולדתו נורבגיה לעיר הקטנה והמנומנמת בלוסום גרוב במדינת ג'ורג'יה, שבה נולד הקשר העמוק שלו עם פופי ליצ'פילד כששניהם היו ילדים, הוא חושב על דבר אחד בלבד: מדוע הנערה שהייתה חצי מנשמתו, שהבטיחה לחכות בנאמנות לשובו, ניתקה עמו כל קשר בלי שום הסבר?
לבו של רון נשבר לפני שנתיים כאשר קולה של פופי נדם. כשהוא מגלה את האמת, הוא יודע שכאב קשה יותר עתיד לבוא.