אחותו של הנגר

תמונה של הספר

מחבר: מירה מגן, הוצאה לאור: כנרת זמורה דביר, תרגום: לא רלוונטי, מס' עמודים: 319.

הסקירה שלי:

תענוג של ספר! נהניתי מכל רגע! שפה יפהפיה, סיפור מרגש כל כך, מומלץ בחום!

 נאוה, אישה בת 39, עברה טרגדיה נוראית שניפצה את חייה. היא מפנה עורף לחיים ועוברת לגור בבית דיור מוגן כי היא מרגישה שהיא מיצתה את החיים בעולם הזה והיא מרגישה זקנה נפשית. היא מעין חיה מתה. חיה פיזית אבל מתה נפשית.

 נאוה מנסה לצמצם כל מגע עם העולם אך “לצערה” היא מגלה כי היא מהווה מגנט לבני אדם, נשים, גברים וילדים ובעיקר נמשכת לאנשים שגם הם חוו אסונות.

 היא מגלה שכל אחד סוחב אחריו “חבילה” משלו, לכל אחד יש צרות שהוא מסתיר וגם מבחינת אסונות, המשפט: “הדשא של השכן לא ירוק יותר” מתקיים ונכון.

 היא עוזבת את המקצוע שלה והולכת להיות קופאית בסופר, שם היא מתיידדת עם אולה הקופאית ועם הילד שלה יוחאי. היא שומרת על קשר עם חנן, אחיה הנגר ואשתו יונינה החברותית ובנגריה היא מתחברת לשלומי, אסיר משוקם ושומעת את סיפורו קורע הלב. היא מתיידדת עם יואב, הבן של התאומות שגרות לידה בדיור המוגן, צילי ובילי. היא מתיידדת גם עם פסלת מתוכשטת שבאה לגור שם ומגלה שגם הפסלת עברה חיים לא פשוטים בכלל ויש לה תאומים מפגרים ופוגשת בבנה הבכור, עשהאל, שפגוע מאמו “הזנזונת” וגם איתו היא מתחברת.

 נאוה מגלה שבעצם היא לא לבדה, יש כמה אנשים בעולם שאכפת להם ממנה והם דואגים לשלומה. האסון שלה הוא קשה מנשוא אבל החיים חזקים מהכל ואסור לאבד תקווה: ” העתיד נעלם מעיננו, רק הזמן יגלה לנו מה יש בו ומה אין”.

 סיפור נוגע ללב, עצוב וקשה, מלא כאב ורגש אבל גם מלא תקווה, ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

אחרי שגורל שרירותי ניפץ את חייה, בוחרת נאוה, גיבורת הרומן החדש של מירה מגן, להפנות עורף לחיים ומסתגרת מפניהם. אולם המציאות מקישה על דלתותיה במלוא עוזה ומשנה את בחירותיה לגבי מה שאיבדה ולגבי מי שנסתפח לחייה.

נאוה מגלה שגם כשהיא מצמצמת מאוד את מגעה עם העולם, היא מהווה אתר ממגנט לבני אדם אחרים – גברים, נשים וילדים – ודמותה מהלכת עליהם קסם. וגם כשהיא מחליטה לעסוק אך ורק בענייניה, היא חוזרת וחודרת לחייהם של אחרים. מה גם ש”לרוע מזלה” מקיפים אותה כמה אנשים ששלומה ואושרה יקרים להם.

אחותו של הנגר הוא רומן מרתק, גדוש תהפוכות, על מידת הבחירה החופשית שיש לאדם ועל זכותו לריב עם אלוהים. זוהי גרסה נשית, יהודית־נוצרית, מודרנית, נועזת וחכמה של ספר איוב. גם כאן, כמו באיוב, יש לשרירותיות מה לומר, ובקול גדול. אלא שכנגדה נשמעים קולות גדולים לא פחות. קולם של החסד, האחווה והרעות וגם קולן של החיוניות והתשוקה — ועל כולם מנצחתמירה מגן במיומנות מופלאה.

יגאל שוורץ

תגובות

תגובות