אהבת הגורל

תמונת הספר "אהבת הגורל"

מחבר: אבל י' הרצברג, הוצאה לאור: יד ושם הוצאה לאור, תרגום: אברהם הרצברג / גילה ברקלי, מס' עמודים: 103.

הסקירה שלי:

ספר חשוב מאד המכיל שבעה חיבורים על המחנה ברגן-בלזן. החיבורים נכתבו על ידי אבל י’ הרצברג, ניצול ששרד את המחנה, זמן קצר לאחר שחרורו מהמחנה. הספר נכתב במשך השנה הראשונה מסוף מלחמת העולם השניה.

אבל היה עורך דין, עיתונאי, פובליציסט והוגה דעות יהודי הולנדי. הספר כתוב בשפה גבוהה ועשירה מאד.

הספר הזה שונה מספרי שואה אחרים שקראתי מכיוון שכמעט אינו עוסק בסיפורו האישי של אבל אלא מתאר את החיים במחנה באופן כללי ומנתח את הדמויות הפעילות, היהודים והגרמנים, מנקודת מבט אישית שלו. אבל מנתח את אופי הדמויות בצורה מרתקת ואנושית.

בינואר 1944 אבל נשלח עם אשתו למחנה ברגן-בלזן. המחנה הוקם כמחנה מעבר לצורך החלפת יהודים, בעלי אזרחות זרה או בעלי אשרת כניסה לארץ ישראל, בגרמנים בארצות אחרות. כמובן שהמטרה לא הוגשמה במציאות.

בין החיבורים תוכלו למצוא פרק על מפקד ברגן בלזן האכזרי, על ה”שרפירר” (סמל גרמני) ועל ה”שטורמפירר” (קצין זוטר בס”ס) האיומים. כמו כן, ישנו פרק מרתק המנתח את דמות ה”קאפו”, פרק על “הנקבה” השטנית שכונתה “אירמה הבלונדינית” שהיתה אחראית על בדיקת סידור המיטות בגטו והטילה עונשים קשים. היא זאת שניהלה את המשלוחים למחנות ההשמדה.

ישנו פרק המתאר את המחנה המכוער ואת בית המשפט היהודי שהקימו במחנה עקב ריבוי מיקרים של גניבת לחם.

פרק נוסף וקשה מאד מתעד את המיפקדים שנועדו לספירת האסירים ואת הסוסים שהגיעו על מנת לקחת את המתים.

פרק נוסף קשה מאד לקריאה הוא הפרק שנקרא “הרכבת האחרונה” שבו מתואר פינוי המחנה כאשר הגיעה השמועה שהאנגלים הגיעו. הפרק מתאר את המסע לרכבות, את התנאים הקשים: הצפיפות, המחלות והרעב הקשה שרבים לא שרדו אותו.

הפרק האחרון,”אהבת הגורל” ,שעל שמו נקרא הספר, דן בגורלו של העם היהודי, בסוד קיומו, בצדקת קיומו ובשאלה האם ניתן לעשות משהו כדי לשנות את העולם.

בסוף הספר ישנה אחרית דבר שנכתבה על ידי אבל אחרי עשרים שנה ובה הוא מנסה להבין את השיטה שלפיה פעלו הנאצים ודן במשפטים ובעונשים של הגרמנים בגרמניה.

ספר חשוב מאד ומעניין. ממליצה לקרוא!

 

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

היטלר מת, אחרי שהבטיח להשמיד אותי, אבל אני עודני מקשיב לשירת השחרור היושב על ענף של עץ בגינה. […] מכל זווית אפשרית, הסיפור נשאר ראוי לתשומת לב. שבט זעיר שישב פעם על חלקת אדמה קטנה, רחוקה, על גבול המדבר, חי לו מאה אחרי מאה ללא עצמה וללא צבא, בעוד אימפריות שוקעות בזו אחר זו, אגב שקיעתה מאשימה האימפריה את השבט הקטן שוב ושוב כי הוא הגורם לכל צרותיה ומנסה להשמידו פעם אחר פעם. […] כיצד זה קרה? האם יש כאן משהו סודי? האם כח על-טבעי שולט בהיסטוריה? אם זו התשובה, מוטב שנפסיק לחשוב ונאמר: “זהו נס”. אך הנס הגדול שבכל הנסים הוא שאין נסים. האבנים תיפולנה תמיד מלמעלה למטה, לעולם לא מלמטה למעלה. […] המשך קיומו של השבט הקטן הזה אינו נס על-אף כל הרדיפות. […] זאת ההכרה העמוקה בצדקת קיומו ומכאן התלות שלו בגורלו. נקרא לזה “אהבת הגורל, אמור פאטי”.

שבעת החיבורים הכלולים בספר אהבת הגורל נכתבו במהלך השנה הראשונה מסוף מלחמת העולם השנייה. המחבר מוסר תיאור נאמן של החיים במחנה ברגן-בלזן, הוא מיטיב לאפיין טיפוסים אנושיים מהצד הגרמני וגם מהצד היהודי, ועושה זאת אגב התייחסות לאנשים ממשיים שפגש במחנה. בתור אסיר מן המניין אבל הרצברג – שעוד לפני המלחמה נודע בתור עורך דין, עיתונאי, פובליציסט והוגה הדעות – מנתח את אופיים של אנשי הס”ס ושל הנאציזם בכלל. הוא גם סבר שמעשים דומים לאלו שבוצעו תחת השלטון הנאצי עלולים להתרחש בכל חברה. בספר אהבת הגורל הרצברג משתף את הקורא בהגותו הייחודית על אודות גורלו של העם היהודי בתקופת השואה ולאורך ההיסטוריה כולה.

ראה אור בשיתוף המרכז לחקר יהדות הולנד

תגובות

תגובות