אהבה

הסקירה שלי:

זה ספר שאני מכנה "ספר קטן גדול", ספר קצר שמכיל המון. ספר שמתאר אהבה יומיומית שגרתית בין בני זוג, אהבה שחווים רוב האנשים, אהבה שקטה, בלי אירועים מיוחדים או משברים גדולים.

הספר מספר את סיפורם של בני הזוג מורו, ז'אק וז'אן, החיים זה לצד זה כבר מעל חמישים שנה.

הוא מספר איך ואיפה הם הכירו, את הפגישות הראשונות, ההתאהבות, החתונה, הילדים עד סוף החיים.

אין פה עלילה גדולה, מתחת לפני השטח מרגישים את האהבה שהם מרגישים זה כלפי זה ומבינים כמה חזק הקשר ביניהם ולקראת הסוף מבינים שהם בעצם לא יכולים לחיות זה בלי זה.

בספר מתוארים החיים המשותפים שלהם המתנהלים על מי מנוחות, הוא עם התחביבים שלו והיא עם שלה. כל שנה הם חוגגים יום נישואים ביחד, הם יוצאים לבלות בנפרד לפעמים אך במהלך השנים החברים שלהם נהיים חברים משותפים והם ממעטים לצאת בנפרד ובכלל.

בכל יום הולדת הבעל מעניק לאשתו משהו שקשור לזמר שהיא הכי אוהבת.

כמו בכל חיים משותפים, יש דברים אצלו שמרגיזים אותה כמו הנחירות וגם לו יש דברים אצלה שמרגיזים אותו כמו שתמיד היא אוכלת מהלחם הטרי ולא מסיימת את הישן.

גם כשמתגלה לה משהו שמטלטל אותה ויכול לגרום למשבר, היא בוחרת לפתור את זה בדרכה, בשיחה עימו ומהר מאד עוברת הלאה, מה שמוכיח כמה עוצמתי הקשר ביניהם.

"האהבה מתגמלת, האהבה לא מקנאה. היא לא מתרגזת. היא לא נוטרת טינה. היא לא שמחה לאיד, אלא שואבת את אושרה מהאמת. היא סובלת הכל, היא נותנת אמון בכול… האהבה לא תחלוף לעולם".

הסוף מאד מרגש "עם אהבה כזאת כנראה גם המוות לא יפריד ביניהם".

ממליצה בחום!

תקציר, כפי שמופיע בגב הספר:

רציתי לספר על האהבה כפי שהיא נחווית רוב הזמן על ידי רוב האנשים: בלי משברים או אירועים מיוחדים. בראי החיים החולפים, האביבים שצצים ונעלמים. באור התוגה של הדברים. האהבה נמצאת בכול ובשום מקום, היא נמצאת בזמן עצמו.

בני הזוג מוֹרוֹ חיים חמישים שנה זה לצד זה, האחד בלוויית האחרת. זה הביטוי הנכון: היא בת הלוויה שלו, הוא בן הלוויה שלה. רק המוות יפריד ביניהם, וגם זה לא בטוח.

– פ"ב

"עוצר נשימה… מעשה קסמים של רב-אמן." – מגזין "אֵל"

"מחייכים, צוחקים, מתרגשים, מזהים את עצמנו, את הקרובים לנו, הקריאה זורמת, הזמן חולף והנס מתרחש." – לֶה פיגארו

"תכשיט של כתיבה תמציתית ומדויקת, שמציג בצורה נפלאה את האהבה היומיומית." – מאדאם פיגארו